סגירת מעגל

פרשתנו פותחת במצוות הביכורים, דהיינו הבאת הפרי הראשון והמובחר ביותר לפני ה'. מצוה זו מאפשרת לנו לחזור אל פרשת בראשית, שמתארת הבאת ביכורים מסוג אחר וכך נאמר: " וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה לַה'", וכך מתרגם יונתן בן עוזיאל: "ואייתי קין [=והביא קין] … קרבן בכורייא קדם ה". אמנם קין הביא ביכורים, אולם הקב"ה לא קיבל את מנחתו, כיוון שהביא מן הפירות הגרועים (רש"י).
ייתכן לומר, שהביכורים שיובאו כעבור שנים למקדש הם תיקון למנחתו של קין. ניתן להציע שני רמזים מתוך הפרשה המצביעים על תיקון של חטאו של קין. רציחתו של הבל הייתה תוצאה של ריב ומדון – " וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו…". ומסביר רש"י: "נכנס עמו בדברי ריב ומצה להתגולל עליו להרגו …". כתיקון לכך, מצוות הבאת הביכורים מלווה באמירה ובהצהרה חיוביים – "וענית ואמרת". בעוד קין נענש ונאלץ להיות מגורש מלפני ה' " וַיֵּצֵא קַיִן מִלִּפְנֵי ה'", הרי שמביא הביכורים עולה לירושלים ועומד לפני ה': "וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ". למעשה, מצות הביכורים החותמת את התורה סוגרת מעגל ומהווה תיקון לקלקול, שנוצר בראשית ההוויה בחטאו של קין. אם כן, הבאת הביכורים איננה רק תודה על פירותיה המיוחדים של הארץ, אלא תיקון לחטא הקדום. החטא החל עוד קודם הבאת המנחה, בשעה שחוה הצהירה בעת לידתו של קין: "וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת קַיִן וַתֹּאמֶר קָנִיתִי אִישׁ אֶת ה" ומפרש הרד"ק:
"המצאתי בעולם איש שלא היתה בריאתו כאחד ממנו… וסמכה המעשה לעצמה לפי שהיא עיקר המצאת הולד ובבטנה נוצר וגדל עד שיצא".
כאשר בן אנוש, המשול כחרס הנשבר, נוטל בעלות על חייו של אדם, אפילו שמדובר בבנו, זו סכנה עצומה לאנושות ועלול הדבר לגרור למעשים בלתי מוסרים. קין גדל באווירה שהעולם הוא קניינו ורכושו, ולכן הסתפק בהבאת מנחה לה' מהפירות הגרועים. לעומתו, מביא הביכורים מביא קרבן מסוג אחר. הוא מודה באמצעות מצוה זו שהכל שייך להקב"ה וכפי שכותב ספר החינוך (מצוה צא):
"ונדע כי מאיתו ברוך הוא יגיעו לנו כל הברכות בעולם, על כן נצטוינו להביא למשרתי ביתו ראשית הפרי המתבשל באילנותיו…".
יש לפנינו סגירת מעגל לקראת סיום התורה. לא עוד שררה וגאוה של קין, אלא הכנעה וענווה של מביא הביכורים בעומדו לפני ה' מתוך מודעות מלאה, שכל מה שיש בעולם שלו הוא.
(כי תבא תשפ)