כל המאמרים במדור פרשה ומדרש

משהו מתרחש בפרשה שלנו שגורם למשה טלטלה גדולה. משה שומע את העם בוכה למשפחותיו, "ויחר אף ה' מאד, ובעיני משה רע". על פי הפשט אין

פרשת אישה סוטה משלימה את סדרת האיסורים התומכים בשמירה על הנאמנות בין בני זוג ועל הדבקות שבין איש ואשתו. האיסור הראשון הוא איסור לא תנאף,

הכללת התורה בין מצוותיה את האיסור "לא יחל דברו" משדרגת את הרצון העצמי לקבוע נורמה אישית, לכדי ציווי ומשכללת את החובה ליישם את ההתחייבות לכלל

סמוך לעליית משה להר סיני, מוקרבים קרבנות: "וַיִּשְׁלַח אֶת־נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים לַה' פָּרִים" (שמות כד, ח). הציווי על הקרבת קרבן

ברכת ה' שורה בעולם מאז היבראו. המדרש מתאר את תולדות השתלשלות הברכות בעולם. המברך הראשון בעולם הוא בוראו, שבירך את האדם. עם חטאי דור המבול

אז מי בעצם אשם בכל מה שהתרחש בפרשת המרגלים? רש"י מנסה לנקות את הקב"ה מן הסיפור. הוא לא יזם אותו ואף נמנע מלחוות דעה. כשאבא