הרב יעקב הלוי פילבר (מייסד הישיבה לצעירים -ישל"צ וביה"ס נעם)מרכיבי הישות היהודית הם שלושה, והם: עם ישראל, תורת ישראל וארץ ישראל. העם הוא המרכיב האנושי, התורה היא התוכן הרוחני-מוסרי, וארץ ישראל היא פיסת הקרקע שעליה, ורק עליה, יכול העם היהודי להגשים את ייעודו השלם. מאז חורבן הבית עד היום טרם זכינו לאחדותם השלימה של שלושת המרכיבים הללו, וכשיתאחדו באופן מלא ושלם אז תהיה הגאולה השלמה של העם היהודי. בימינו אנו נמצאים בתהליך לקראת המפגש של המשולש הזה, ולתהליך הזה אנו קוראים "אתחלתא דגאולה", שלב שעם ישראל הגיע אליו אחר שנות ראינו רעה במסע גלותי ארוך.
והנה מאז עלה היהודי על במת ההיסטוריה, לא הפסיקו אומות העולם את ניסיונם לפגוע באחד משלושת המרכיבים הללו, בהכירם בחושם העיוור שהמרכיבים הללו הם סוד הקיום של העם היהודי. את ניסיון ההשמדה הפיזית של הגוף היהודי ראינו מאז הושלך אברהם אבינו לכבשן האש על ידי נמרוד הרשע, ואחריו עשו שביקש להכות את יעקב אם על בנים, ולבן שביקש לעקור את הכל, ופרעה ההורג את הזכרים, ועמלק המזנב בנחשלים בצאתם ממצרים, וכך נמשך הדבר מאז ועד עתה, כמו שאנו אומרים בהגדה של פסח: "בכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו".
דרך אחרת לפגוע בעם ישראל ולחסלו היה בניסיון לפגוע בחוסנו הרוחני של העם בהטלת גזירות שמד להעבירו על דתו. על שני הניסיונות הללו אמר הנביא ישעיה (נד יז): "כל כלי יוצר עליך (השמדה פיזית) לא יצלח, וכל לשון (השמדה רוחנית) תקום עליך למשפט תרשיעי". וכך פירש את הפסוק הזה הרמב"ם ב"איגרת תימן" שלו.
ניסיון ההשמדה הפיזית וגם ההשמדה הרוחנית היה בעיקר מנת חלקם של ישראל בגלות, ומאז שובו של עמנו לארצו לפני כמאה שנים נפתחה חזית חדשה של איבת האומות לישראל, המתמקדת בעיקר בהתנגדותן להכיר בזכותו של העם היהודי על ארץ ישראל, מולדת אבותיו. למרות שתי הארות שפקדו את עמנו בעניין ארץ ישראל – האחת הצהרת בלפור, שהכירה בזכותו של העם היהודי על שתי גדות הירדן, הצהרה שברוב הימים לא נשאר ממנה דבר; והשנייה היא החלטת האו"ם על חלוקתה של המחצית שנותרה מארץ ישראל – הנה אפילו להחלטה המצמצמת של גבולות החלוקה התנגדו כל ארצות ערב, שפתחו עלינו במלחמה כדי לנשל אותנו ממולדתנו. גם כאן לא נטש ה' עמו והנחיל לנו במלחמת השחרור ניצחון על אויבינו והקמנו בחסד שמיים את מדינת ישראל, אמנם בחלק קטן של ארצנו.
ובניצחון הזה אל לנו למעט גם בחלקנו, בהשתדלות שלנו, כמו ששמעתי אחר ניצחון צה"ל במלחמת ששת הימים מפי הרב אברמסקי (עיין ספרי "אילת השחר" עמ' רלא). הוא אמר שהניצחון לו זכינו במלחמת ששת הימים היה בזכות מסירות הנפש של חיילי צה"ל, וכדבריו אפשר גם לומר על מלחמת ששת הימים שהאמונה המוצקה בצדקת הדרך שפיעמה בלב העם וההכרה העמוקה לזכותנו על הארץ הזאת, הן שנתנו לחברה הישראלית, שהייתה מעטה בכמות, את כוח העמידה ואת מסירות הנפש לעמוד מעטים מול רבים שקמו עלינו לכלותנו.
במשך הזמן נחלש הזיכרון הלאומי שלנו, ודווקא עכשיו לאחר שהתבססנו בארץ, ואולי בגלל עלייה ברמת החיים של האזרחים, חלים התרופפות בקשר למקורות היהדות וכרסום בצדקת הדרך שלנו. הנחשלים שבנו מתכחשים לזכות שלנו על ארץ אבותינו. אלא שההתכחשות שלהם אינה מצטמצמת במרכיב אחד של השלמות היהודית, אלא הם מנסים לפגוע בכל אחד משלושת המרכיבים של שלמות האומה היהודית: הם מנסים לכווץ את תורת ישראל, לפגוע בעם היהודי על ידי סילוף המושג "מיהו יהודי", והם הלוחמים להתנתקות מחבלי מולדת שנפלו בידינו ולעקירת יישובי ישראל מתוכם ומסירתם לידי נוכרים. כך שעם ישראל צריך להילחם מלחמת פנים ואחור – מלחמה עם הישמעאלים מבחוץ על ארץ ישראל, ומלחמה עם אחינו המתכחשים מבפנים. הסכנה הגדולה יותר היא הבאה מבפנים, שהיא האיום האמיתי המאיים על יכולת העמידה שלנו, בבחינת "מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו".
כנגד הסכנה הפנימית עלינו להגביר, בכל האמצעים והכלים העומדים בידינו, את ההסברה על דעת הציבור: להציב בראש סדר היום הציבורי את צדקת הדרך, להפגיש את הדור בכללו ובעיקר הדור הצעיר עם המקורות העוסקים בברית הנצח ההיסטורית של העם היהודי עם ארץ ישראל, שהם כתבי הקודש, המקורות ההיסטוריים ואפילו הספרותיים, כמו שירה, אומנות, משחק, שירי ארץ ישראל וכדומה. עלינו להשתמש בכל אמצעי לימודי או חינוכי להקנות לתודעת אזרחי ישראל את הערך הנעלה של ארץ ישראל לעם ישראל, ויחד עם זאת את המסורת שבתורת ישראל – עם המטרה הסופית של עם ישראל בארץ ישראל על פי תורת ישראל!
(תולדות תשפ"ד)
