
ענווה אמיתית ומזויפת
אין לך מידה שיכול להימצא בה זיוף כמו מידת הענווה אין לך מידה מכל המידות, שכה הפליגו חכמים בשבחה, כמו הענווה. וריב"ל הוכיח ש"ענוה גדולה

אין לך מידה שיכול להימצא בה זיוף כמו מידת הענווה אין לך מידה מכל המידות, שכה הפליגו חכמים בשבחה, כמו הענווה. וריב"ל הוכיח ש"ענוה גדולה

לאחר נס פורים נשאר בהם רצון נקי מיצר הרע לעשות רצון אביהם שבשמים, ואז חזר גם הגוף וקבל את התורה מרצון בקבלת התורה ע"י

לפי הכתוב: "ורדפו מכם חמישה מאה" החשבון הוא שהאחד ירדוף עשרים, ובהמשך אומרת התורה: "ומאה מכם רבבה ירדופו". לפי החשבון הזה האחד ירדוף מאה, ועל

אנו צריכים לצעוד במתינות ובהדרגה, צעד אחר צעד, כמו ספירה המתחילה מהאחד ומגיעה אל המספר השלם אף על פי שריבון העולמים יכול היה לברוא את

בבואו לשקם מחדש את מפעלו התורני, לאחר שראה את הכישלון של עשרים וארבעה אלף תלמידיו, התחיל רבי עקיבא בשבעה תלמידים וציווה עליהם: "ראשונים לא מתו

"המדינה של הקב"ה"- המדינה אינה רכושה של קבוצה זו או אחרת בעם ישראל, או דור מסוים, אלא היא של עם ישראל כולו לדורותיו מקום המדינה,

המצווה והעבירה אינה תלויה ביצר אלא בהתנהגותו של האדם, האם הוא ישלוט על יצרו או שיצרו ישתלט עליו כבר אמרו חז"ל: "הכל תלוי במזל אפילו

הרמב"ם בהלכות תמידין ומוספים [פ"ב ה"א] כותב: "מצות עשה להיות אש יקודה תמיד על המזבח שנאמר: 'אש תמיד תוקד על המזבח' והאש הזאת היתה נסית שירדה

ספר ויקרא נקרא בפי חז"ל "תורת כהנים" ועם זאת מוצאים אנו בספר עניינים אחרים שאינם לכאורה שייכים לעבודת הכהנים. פרשת ויקרא מסתיימת בחטא הגזל והשבת

ארבע וחצי פרשיות מקדישה התורה להקמת המשכן, והיא יורדת בהן לפרטי פרטים, לא רק בציווי אלא גם בעשייה. וכל המאמץ הגדול הזה הוא כדי להכשיר