כל המאמרים במדור שבועות

חג השבועות ושבת פרשת נשא סמוכים זה לזה, בזמנם ובעניינם; מקומה המרכזי של התורה וחשיבותה בחיי המעשה. בסמיכות זו יש ענין מיוחד השנה. בפרשת נשא

ממבט שטחי, לא ניתן לצייר פער גדול יותר מאשר מעמד מתן תורה ומעמד הגרים בחברה. מעמד הר סיני הביא את עם ישראל למקום הקרוב ביותר

לפי הפתגם שטבע רס"ג בספרו אמונות ודעות [מאמר ג ז']: "אין אומתנו אומה אלא בתורותיה", משמע שיחודו של עם ישראל הוא מפני התורה, וכך משמע

בסיפור מגילת רות מתוארות שש דמויות, שלוש מהן מרכזיות: נעמי, רות ובועז, ושלוש האחרות הן דמויות משנה: ערפה, הנער הניצב על הקוצרים, והגואל. דרך כלל,

קהילת קודש בית לחם נחרתה בתודעתנו באופן חיובי ביותר. אנו זוכרים כיצד בהגיע נעמי ורות לבית לחם "וַתֵּהֹם כָּל הָעִיר", והנשים רעשו וקוננו למראה נעמי

האחת התופעות המפליאות את לב כל המעיין בתורה בכלל, ובספר בראשית בפרט, הוא תדמיתם האנושית של אבות ואמהות האומה. בין אם נקבל את הדברים כפשוטם,

"והמצוה הי"ח היא שצונו שיהיה לכל איש ממנו ספר תורה לעצמו". כך פותח הרמב"ם את הדיון במצוות כתיבת ספר תורה בספר המצוות שלו (מקור המצוה

" 'ויחן שם ישראל נגד ההר' – להלן 'ויסעו בני ישראל', 'ויחנו בני ישראל' – נוסעים במחלוקת וחונים במחלוקת. וכאן הוא אומר 'ויחן שם' –

מתחיל בבוֹ-עָז ומסיים בר(ע)וּת איתן פינקלשטיין, דוקטורנט לתנ"ך במכון הגבוה לתורה, אוניברסיטת בר-אילן אמר רבי יצחק בר מריון: בא הכתוב ללמדך שאם אדם עושה מצוה

מכנה משותף מרתק בין פרשת השבוע לבין מגילת רות הוא העיסוק בגרים. מגילת רות היא סיפור בואה המופלא של רות המואביה לעם ישראל, ולא זו