הרב אליעזר חיים שנוולד (ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' מודיעין)חג השבועות ושבת פרשת נשא סמוכים זה לזה, בזמנם ובעניינם; מקומה המרכזי של התורה וחשיבותה בחיי המעשה. בסמיכות זו יש ענין מיוחד השנה.
בפרשת נשא יש תופעה יוצאת דופן. היא מתחילה למעשה כבר בסיום פרשת במדבר (תחילת פרק ד') בציווי על מפקד משפחת הקהתים. פתיחת פרשתנו מהווה לה המשך ישיר: "נשא את ראש בני גרשון גם הם לבית אבותם למשפחותם" (במדבר ד כב). המדרש שואל: מדוע התורה מצווה לפקוד את שתי המשפחות בלשון 'נשא את ראש' ולא 'פקוד' כבשאר השבטים? ומדוע הקדימה את מפקד הקהתים הרי גרשון היה הבכור והיה צריך להקדימו? ומדוע הוסיפה לגבי מפקדו 'גם הם'?
תשובה אחת לשלושת השאלות: 'כבוד התורה'! משפחת הקהתי הוקדמה מפני שזכתה לשאת את ארון הברית שבו הלוחות הברית והמצוות: "ואם לחשך אדם: והלא גרשון היה בכור למה הקדים הכתוב לקהת לנשיאת ראש ואחר מנה לגרשון?! אף אתה אמור לו: לפי שקהת היה מטועני הארון ושהוא קודש הקדשים! וכו'. ומהו שאמר הכתוב 'גם הם'? שלא תאמר שלכך מנה בני גרשון שניים שהם פחותים מבני קהת, לאו! אלא כתב 'גם הם' שאף בני גרשון כיוצא בהם של בני קהת, אלא שהקדימו הכתוב כאן בשביל כבוד התורה! אבל במקומות אחרים הקדים לגרשון תחלה לקהת." (במד"ר ו ב).
לכן נאמר הציווי בלשון 'נשא': "אינו אומר 'פקוד' אלא 'נשא את ראש'. לשון 'נשיאות'. כשנמנו להתמנות על מלאכת הקודש קיבלו נשיאות מתוך בני לוי שמכל בני לוי לא חשובים כבני קהת" (במד"ר ד יב). 'נשיאות הראש' וההקדמה של הקהתים במפקד הם המימוש המעשי של 'כבוד התורה'. אין מדובר על 'כבוד' במובן השלילי המוחצן הטכסי והריק. מדובר על 'כבוד' במובן העמוק והאמיתי, מימוש של הערכה אמיתית וראויה לדבר בעל ערך וחשיבות. התורה היא תשתית הקיום של עם ישראל והעולם כולו. ההערכה צריכה להיות מתורגמת לצורת ההתנהלות של היחיד והציבור: בהקדמת נושאי התורה, בכבוד המיוחד ללימוד התורה ולתכניה, בכבוד במיוחד לספר תורה, בכבוד תלמידי חכמים, ובהחזקת לומדי תורה כדי לאפשר להם להתגדל בתורה.
המדרש שם גם מפרט סדר קדימות וכבוד בין נושאי התפקידים הבכירים. וגם שם 'כבוד התורה' נמצא בראש הסולם: "חכם קודם למלך ישראל! מת חכם אין לנו כיוצא בו מלך ישראל שמת כל ישראל ראויין למלכות! וכו'. אימתי בזמן שכולן שווין אבל אם היה ממזר ת"ח קודם לכהן גדול עם הארץ!" (במד"ר ו א).
'כבוד התורה ולומדיה' קשור ללקח ממיתת תלמידי רבי עקיבא בין פסח לעצרת: "מפני שלא נהגו כבוד זה לזה. וכו'. תנא כולם מתו מפסח עד עצרת" (יבמות סב ב). דווקא תלמידי חכמים אמורים להקפיד על כך ביותר. כמה סמלי הוא ש"משמת רבי עקיבא בטל כבוד התורה" (סוטה מט ב).
ערך 'כבוד התורה' הוא אחד מיסודות היהדות שצריך לממש אותו בהתנהלות בחיי המעשה ולחנך עליו את הדורות הבאים.
השנה זכינו להגדלת 'כבוד התורה'. בתקופה שנאלצנו להתכנס ולהסתגר בבתינו נכנסו לחיינו אפליקציות תקשורת דיגיטלית קבוצתית (הזום ודומיה). האילוץ שבסגר 'כפה' גם על אלה שהיו עד לא מזמן טכנופובים ללמוד את דרך הפעלתם (לא מסובכת). ברגע אחד שינתה הטכנולוגיה את הנגישות והאפשרויות לצפות בשיעורי תורה מכל מקום בעולם ללא מחיצות של בית המדרש. הצטרף לכך גם הזמן הפנוי שניתן בשפע כתוצאה מהסגר והשבתת המערכות. שפע מגוון של שיעורי תורה מכל הסוגים שנפתח בפני הציבור הרחב בכל שעות היממה באופן שלא היה כמותו. והתרבו הלומדים. לשיעורים נכנסו אנשים מכל העולם, כ"אותו היום סלקוהו לשומר הפתח ונתנה להם רשות לתלמידים ליכנס" (ברכות כח א).
עתה חוזרים לשגרה. הזמן הפנוי מצטמצם. אולם הכלים בידנו. וגם החובה להגדיל את 'כבודה של תורה'.
הכל הבו גודל לא-להינו ותנו כבוד לתורה!
נשא-שבועות תש"פ
