הקתוליות מצאה מענה לרעיון 'סופיות החיים' באיסור על כמרים להביא ילדים לעולם. הם לא נותנים לאל להרוג אותם, הם מערימים עליו בספרו הכוזרי (מאמר שני
בשהותנו בכור ההיתוך המצרי והתחנכנו על ברכי העבודה והכניעה (הרב קוק), תכונות שיהיו בעזרנו במהלך ההיסטוריה אופן היווצרותנו כעם בתוך האימפריה המצרית מעלה תהיות על
על הפסוק הפותח את פרשתנו: "וַיִּקְרָ֖א אֶל־מֹשֶׁ֑ה וַיְדַבֵּ֤ר ה' אֵלָ֔יו מֵאֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד לֵאמֹֽר", כותב רש"י על אתר: "ויקרא אל משה – לכל דברות ולכל אמירות
"וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן". המחזה שבו עומד משה מבחוץ מעורר תהיה ומעט 'אי
"ותנא דידן למעוטי סוסים וגמלים מנא ליה? אמר רב פפא: כל מקנך תזכר – כלל, שור ושה וחמור – פרט, כלל ופרט, אין בכלל אלא
לא הצטוונו לאכול מצות בפסח כיוון שיצאנו ממצרים, אלא כיוון שאנו מחוייבים לאכול מצות בי"ד בניסן יצאנו ממצרים הזמן בתפיסה האינטואיטיבית הוא ציר אחד המתחיל
הכיפה בת זמננו אינה זוכה לעדנה. השורש הוא כ.פ.ה והוא מזכיר יסוד של כפיה "ואלה הבגדים אשר יעשו חשן ואפוד ומעיל וכתנת תשבץ מצנפת ואבנט
עובדתית, היצירה הישראלית העיקרית נוצרה כולה בארץ ישראל בעקבות דברי הבבלי על הפסוק: "בְּטַבְּעֹת֙ הָאָרֹ֔ן יִהְי֖וּ הַבַּדִּ֑ים לֹ֥א יָסֻ֖רוּ מִמֶּֽנּוּ" (שמות כה, טו), כותב בעל
אנחנו נעים מקוטב לקוטב בכל נושא אבל תמיד חוזרים לשחרור יהודה ושומרון ומה שבא בעקבות כך "לֹא אֲגָרְשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ בְּשָׁנָה אֶחָת..", "…מְעַט מְעַט אֲגָרְשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ
סיפור יתרו מדגים את קביעת התורה כי משה הוא העניו מכל אדם המוכן ללמוד מכל אדם פרשת בואו של יתרו למדבר נראית על פניה מוזרה.
