הרש אבינועם (מחנך ומעביר שיחות להורים, מורים ונוער)הפעם אני רוצה לשתף במיזם חינוכי שאני חולם עליו כבר הרבה זמן.
אני רואה את המילואימניקים עושים מאות ימים ואינספור סבבים. שוב ושוב ושוב. נלחמים על הזכויות שלהם, על העסקים שלהם. צופים בעיניים כלות איך כולם מעריכים אותם, אבל תכל'ס, גם אתם יודעים שמהערכה לא קונים לחם במכולת ולא מרפאים צלקות של נשמות של ילדים שלא מבינים למה הם צריכים לגדול בלי ההורים שלהם, שכרגע נמצאים בחזית: עזה, לבנון או ווטאבר.
חשבתי איך אנחנו כמורים, אלו שלא נמצאים עכשיו בשדה הקרב, יכולים לעזור. ואז נזכרתי שיש יום אחד שבו אנחנו בחופש – יום שישי. ביום הזה רוב המורים והרמי"ם של התיכון בחופש. אז למה שלא נפתח בו את מרכזי למידה וחוסן 'מרימים את השמיים' לילדי משפחות המילואימניקים?
איך זה יקרה? הרבה יותר פשוט ממה שאתם חושבים: ביום שישי כל מחנך או מורה יקדיש שעה או חצי שעה לטובת ילדי המילואימניקים.
פניתי ל'פורום נשות המילואימניקים' ונפגשתי עם עורכת הדין עמית טרכטינגוט, המשמשת כראש תחום המדיניות בפורום. היא גילתה כל כך הרבה אכפתיות וניצוץ בעיניים. יחד התחלנו להרים את השמיים: פנינו לכל מיני גופים גדולים מאוד במשק ובחברה הישראלית, ומפה לשם המיזם החל לקרום ער וגידים. איזה בן אדם או גוף לא ירצה לקחת חלק במיזם שקשור לאחת מהפרות הקדושות האחרונות בחברה הישראלית? ופתאום אתה קולט כמה אנשים טובים יש בדרך, ואיזה לב ענק יש לעם ישראל.
אנחנו כל הזמן מדייקים את עצמנו תוך כדי תנועה, אבל מה היינו שמחים שיהיה במרכזים הללו? תגבור במקצועות ליבה, שיח מכוון חוסן מנטלי, שיחות אישיות וכל דבר שיוכל לעזור לילדי המילואימניקים על ידי בנק משאבים ענק שיורכב ממורים, סטודנטים, פנסיונרים, יועצות ואנשים טובים.
לכל העניין הפוליטי, מנהלתי ולוגיסטי אני לא דואג. יש ברוך ה' את פורום 'נשות המילואימניקים', שעם הניסיון הרב שלהם, מסירות הנפש והיצירתיות, יתפרו את האופרציה הזו מכל הכיוונים.
כרגע אנחנו עסוקים בגיבוש צוות החשיבה החינוכי, שייתן מענה מדויק והולם כדי לוודא שילדי המילואימניקים באמת יקבלו את ארגז הכלים ההכרחי, כלים שיעלו אותם קומה הן בצד הפדגוגי-ערכי והן בצד החוסן המנטלי. זה נראה לי המעט שאנחנו כחברה יכולים לעשות כהכרת תודה על מסירות הנפש של ההורים שלהם. וגם לילדים עצמם כמובן, שהחיים הציבו אותם כגיבורים בעל כורחם.
בכל יום שאני נכנס לכיתה שלי, אני נזכר מחדש למה אני כל כך גאה להיות מחנך לתלמידים המקסימים שלי, ולהיות חלק מישיבה תיכונית שמחנכת ומהווה חממה לצמיחה של מנהיגים בחברה הישראלית.
הלוואי שנצליח ביחד גם דרך המיזם הזה לרפא את שברי הקיטוב ולהראות את הטוב, המקסים והאופטימי שיש לנו להציע.
אז אם אתם אנשי חינוך עם השראה, חזון וחלום להחזיר קצת למילואימניקים ולהשתלב במיזם חברתי, אתם יותר ממוזמנים לפנות אליי ולבדוק התאמה להשתלבות בצוות ההובלה.
