הטור הזה נכתב כמה דקות אחרי שעוד חלק יירוט נפל על היישוב שאני גר בו. לא אכתוב מהו מחשש שעותק נסתר של 'שבתון' נפל לידי משטר האייתוללות.
חשבתי מה בעצם המסר הערכי חינוכי שאנחנו כהורים וכאנשי חינוך יכולים ואמורים ללמוד מהמלחמה הזו? מהאזעקות, מהטילים, מהיירוטים, מהריצה הבהולה למקלט?
שאנחנו צריכים לנצל כל רגע ולא לשרוף אותו במיטה על עוד כמה דקות שינה. שהחיים שלנו הם כמו אסטרונאוט של נאס"א שנמצא במשימה שעולה מיליוני דולרים, וכל דקה שיש לו חמצן חשובה כדי לסיים את המשימה.
כהורים וכאנשי חינוך, חשבתם פעם כמה ילדים תלמידים ומתבגרים מתנהלים בחיי היומיום שלהם מבלי שיש להם בכלל איזו הבנה בסיסית לאן החיים שלהם הולכים? מבלי שהם יודעים איזה יעד הם הזינו ב'ווייז' האישי שלהם?
הם קמים בבוקר, אין להם באמת חלומות או משמעות או מטרה או כל דבר גדול אחר, ופשוט הולכים לבית הספר על מוד של טכנוקרטים. מכווני מטרה כמו טיל טומהוק שהתביית על מטוס ולא רואה ממטר.
מרוב שאנחנו מעמיסים עליהם כל מיני מטלות ובגרויות ומבחנים וזומים, אנחנו שוכחים לרגע לתת להם לחוות. להיות. לנכוח. ולחשוב: מי אתם ומה אתם עושים בעולם הזה? איך המעשים שלכם אמורים להצדיק את החיים שלכם כבני אדם? ומה לגבי חשבון נפש או רפלקציה בסוף היום? והאם אנחנו כהורים משמשים להם דוגמה?
ובשלב הבא, אחרי שהילדים שלנו יתחילו לענות לנו והמתבגרים להבין לאן השיחה הזו הולכת או אמורה ללכת, אנחנו יכולים לשאול אותם:
מאיזה מקום בדיוק הם שואבים את המשמעות של החיים שלהם, בהנחה שהסכמנו שהחיים צריכים משמעות אם בכלל. מהו הדבר שבשבילו שווה להם לקום בבוקר ובאמת להאמין שאם א-לוהים נתן להם את הנשמה אז כנראה שהוא מאמין בהם. וכנראה שיש להם שליחות ייחודית בעולם הזה, שהם ורק הם אמורים ויכולים למלא…
ושאלת מיליון הדולר: האם הם מאמינים בעצמם כמו שא-לוהים מאמין בהם? האם הם באמת חיים בתודעה שאף אחד אחר בעולם לא יוכל להחליף את השליחות שלהם?
ומכאן אגב, הדרך לשאלות על חירות, חופש ועצמאות בחיים קצרה ורלוונטית מתמיד: האם הם באמת מאמינים שכסף הוא זה שהיה נותן להם את האושר לחיים? ואיך הם רואים את החירות שלהם?
שיחה כזו היא הרבה יותר פשוטה ממה שאתם חושבים. והכוח שלה להעיף את כל התובנות וההתנהלות של הילדים, המתבגרים והתלמידים שלכם למקומות אחרים לגמרי – הוא גדול.
אז מה צריך? פניות. שבמלחמה נראה לי גם ככה יש. כוס שוקו חם או קפה הפוך. קרואסון או כל דבר אחר שמחמם את הלב והבטן ומשמח את הנפש. נסו ותראו איך שהילדים יפתיעו אתכם, אבל ברמות אחרות.
חודש ניסן הגיע. זה הזמן לחשב מסלול מחדש – גם עבורכם, וגם עבור הילדים שלכם. החירות מתחילה כאן.
