כל המאמרים במדור שעת מחנך

השבוע, בשעה טובה, חגגנו בר מצווה לבן שלנו, הלל שמשון אהרון, נרו יאיר. הלל נולד פג והעביר לי את אחד מהשיעורים החשובים ביותר בחיים: מדוע

ארוחת ערב באחת מהאכסניות המוכרות בארץ. משפחה דתייה – אבא, אמא ושלושה ילדים, הבכור בגיל ההתבגרות – יושבת לידנו. האב אומר למתבגר: "כדאי לך לאכול

פרק התהלים שאותו אנו אומרים בכל יום, ופעמיים בחנוכה, נחלק באופן בולט לשני חלקים. ראשון בהם הוא שבח והודיה לריבונו של עולם על גאולה ממצוקה.

אין כמו ימי הורים בשביל לשקף לך מה בעצם מתחולל במוח של הורי התלמידים שלך ומה התעדוף החינוכי שלהם. ימי הורים, מבחינתי, מעבר למשימה הקדושה

כל חדר המורים של אחת מהישיבות התיכוניות בגוש עציון דיבר על המקרה הזה: נערה מקסימה באולפנה מהמרכז, שפתאום מצאה את עצמה במסיבת בת המצווה שלה

בעקבות הטור משבוע שעבר על התופעה של צעירים שמחליטים לנתק את הקשר מהוריהם, קיבלתי תגובות שביקשו לקרוא תיגר על המסקנה שלי: לעולם ואף פעם אל

את פירות מערכת החינוך, ובתוכה תנועות הנוער, על חשיבותן העצומה, ראינו בשנה האחרונה בצורה משמעותית ביותר. התגייסותם של בני הציונות הדתית, יחד עם רבים-רבים מעם

בהתחלה כששמעתי את הסיפור הזה, לא באמת האמנתי שהתופעה הזו קיימת. זה היה נראה לי הזוי, מופרך, מופרע. אבל אחר כך התחלתי לקבל יותר פרטים