לקראת סוף הדרך מתגברים הקשיים, ובני ישראל שוב מתלוננים: "לָמָ֤ה הֶֽעֱלִיתֻ֙נוּ֙ מִמִּצְרַ֔יִם לָמ֨וּת בַּמִּדְבָּ֑ר". בתגובה, ה' מפעיל עונש ייחודי, שלא היה לפני אירוע זה, ואחריו
"…כיוצא בדבר אתה אומר, (במדבר כא) 'עשה לך שרף ושים אתו על נס, והיה כל הנשוך וראה אתו וחי'. וכי נחש ממית, או נחש מחיה.
עשרים וארבעה אלף איש מתו במגפה שפרצה בשטים, לאחר שבני ישראל זנו עם בנות מואב ונצמדו לאלוהיהן. הגיבור החיובי שזכור לטוב מאירוע נורא זה הוא
כל אדם ישר סולד מאנשים המדקדקים במצוות שבין אדם למקום, ומקלים ראש במצוות שבין אדם לחברו. תכונה מעין זו אפיינה את בלעם. הוא היה בדרגה
מכל הברכות שבירך בלעם את ישראל נראה שהברכה הידועה והשגורה שבכולן היא הפסוק: "מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל". פסוק זה מוצב בבתי כנסת רבים
טעמים שונים נתנו רבותינו לטקס עריפת העגלה בנחל לאחר שנמצא חלל שלא נודע מי היכהו. הרמב"ן סבור שמדובר בסוג של קרבן, ולדעת ראב"ע הוא בא
חז"ל הסבירו שבפסוק הפותח של הספר ציין משה רק ששה מקומות בהם היו בני ישראל, שכן בהזכרתם הוא רמז לישראל על המעשים הרעים שעשו באותם
מה צריך לעשות כדי להדוף את אויבינו? ספר דברים מדגיש בעקביות שקיום המצוות הוא תנאי הכרחי לכך. אולם בפרשתנו נכתב תנאי נוסף: "וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב
מה עובר בראשו של אדם שמבצע עבירות חמורות? מדוע הוא לא חרד מפני האפשרות שייתפס וייענש? פרשת השבוע 'נצבים' עונה על כך כשהיא מתארת את
כיצד צריך אדם להתמודד עם בעיות וצרות גדולות? נראה שקיימים בעניין זה הבדלי גישות בין טיפוסים אופטימיים לפסימיים. בפרשנותם של שניים מגדולי הפרשנים לפסוק אחד
