אני ואתה נשנה את העולם

מסופר על אדמו"ר חסידי שסיפר: בנעוריי תכננתי לתקן את כל העולם כולו, משבגרתי הבנתי שאצטרך להסתפק בתיקון אנשי קהילתי, בהמשך נואשתי גם מכך, אך גמרתי אומר להביא לתיקון מושלם של בני ביתי, עתה באחרית ימי אינני שואף אלא לתקן את עצמי.
מה אנחנו רוצים לתקן בראש השנה ובימי התשובה בכלל? ברצוני לענות על כך מתוך תחילת פרשתנו, בה משה רבנו פותח את נאומו בלשון רבים: "אַתֶּ֨ם נִצָּבִ֤ים", עובר ללשון יחיד: "לְעָבְרְךָ֗ בִּבְרִ֛ית", וחוזר ללשון רבים: "וְלֹ֥א אִתְּכֶ֖ם לְבַדְּכֶ֑ם". הוא מבקש להדגיש בכך את הזיקה העמוקה בין היחיד לבין הכלל, שכן "אין בכלל אלא מה שבפרט". כל פרט הוא בעל חשיבות גדולה ואין זה משנה מיהו ומהו. משה מפרט: "רָאשֵׁיכֶ֣ם שִׁבְטֵיכֶ֗ם זִקְנֵיכֶם֙ וְשֹׁ֣טְרֵיכֶ֔ם …מֵחֹטֵ֣ב עֵצֶ֔יךָ עַ֖ד שֹׁאֵ֥ב מֵימֶֽיךָ". אין זה משנה אם אתה מזקני העם ומנהיגיו או שאתה נמנה עם פשוטי העם. כל אדם מישראל נכנס בברית עם ה', וברית זו מעניקה לו אחריות ויכולת השפעה על גורל הכלל כולו.
על עיקרון זה העמידו אותנו חז"ל כשתיארו את ראש השנה כיום דין בו "כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון". כל האנושות דומה לעדר צאן שעובר לפני הרועה, הבודק ומבקר כל אחד ואחד בפני עצמו. במבט מבחוץ העדר נראה כדבוקה אחת של המון בני צאן זהים, אולם הרועה רואה כל אחד מהם בפני עצמו, הוא מבחין ומאבחן כל אחד ויודע שלכל פרט יש משמעות רבה עבור הכלל: אם אחד מהם חולה, הוא עלול להדביק את כל מי שמסביבו, וכל העדר עלול להידבק ולחלות. לכן אכפת לרועה מבריאותו וטובתו של כל אחד מהפרטים.
משה, "הרועה הנאמן" רואה את צאן מרעיתו כיחידים, ויודע שכל אחד מהם חשוב ומשפיע על הכלל, ולכן הוא מדגיש שגם אם אתה רק חוטב עצים, אם תנהג כדין תוכל להביא מזור לרבים, ואם תעשה דין לעצמך אתה עלול להמיט הרס וחורבן על כלל הציבור.
העולם של זמננו הפך לכפר גלובאלי אחד. משבר כלכלי או ביטחוני באזור אחד נותן אותותיו באזורים אחרים, ונגיף בלתי נראה שפורץ במדינה אחת משפיע על כל מדינות תבל. יחד עם המבט הכללי על המאקרו, אנו עדים כיום להשפעת המיקרו, היחיד, על החברה כולה. אדם אחד, חכם וראש או חוטב עצים, יכול להידבק מבעל חיים ולהביא למין האנושי פנדמיה שמשנה ומשבשת את העולם כולו. אדם אחד עלול להביא את הנגיף ממדינה אחת למדינה אחרת, ועז פנים ללא מסכה מסוגל להדביק את הקבוצה כולה. אדם אחד עשוי גם לפרוץ דרך בפיתוח חיסון שיחזיר את העולם כולו למתכונתו. גם בשביל חיסון עדר, יש צורך בפרטים שבעדר.
הנגיף הגופני ממחיש לנו את דברי הרמב"ם במישור הרוחני: "צריך כל אדם שיראה עצמו… וכן כל העולם חציו זכאי וחציו חייב, חטא חטא אחד הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה וגרם לו השחתה. עשה מצוה אחת הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה" (הלכות תשובה ג, א-ד).
עבודת הימים הנוראים מכילה כפל ממדים: מצד אחד אנו שואפים לתקן את כל העולם כולו, ותפילותינו מבטאות כמיהה: "תן פחדך על כל מעשיך". אך מצד שני אנו עוסקים בעבודה פרטנית של כל אדם עם חשבון נפשו, חטאיו, תשובתו ותיקון עצמו. אני ואתה יכולים לשנות את העולם, והלוואי ונשנה אותו לטובה.
אם נחזור אל הסיפור בו פתחנו נוכל לסכם שאכן אנו שואפים לתקן את עצמנו, אך מתוך כך אנו רוצים לתרום לשיפור במעגלים הולכים ומתרחבים של החברה בה אנו חיים: המשפחה, הקהילה, המדינה, ואף האנושות כולה, בתקווה לתיקון עולם במלכות ש-די.
(נצבים וילך תשפ)