הרב ד"ר רונן לוביץ (רב ניר עציון, נשיא תנועת 'נאמני תורה ועבודה')מעשה באישה שהגיעה לביתה נסערת אחרי שספגה הערות פוגעניות בעבודה. היא תיארה לבן זוגה את שאירע ושטחה בפניו את תחושותיה, ובתגובה החל הלה לנאום לה על שגיאותיה ועל הדרך שבה עליה לטפל בבעיה, והשיא לה שלל עצות. ברם, האישה נהייתה כעוסה יותר ויותר, והטיחה בפניו שהוא כלל אינו מבין אותה. בן הזוג עמד נדהם, ולא הבין מה כאן לא בסדר, הרי הוא מציע לה את הפתרונות הפרקטיים הטובים ביותר?!
הגבר הטיפוסי הזה לא הבין שאשתו לא ציפתה לשמוע ממנו ביקורת ולא עצות. היא רצתה שיקשיב לה ויגלה אמפטיה. היה עליו להבין לליבה, לאשר שגם להבנתו היא חוותה חוויה קשה, ולהזדהות עם רגשותיה. פעמים רבות גברים אטומים מלקלוט שבת זוגם מצפה מהם פשוט שיקשיבו בתשומת לב אמתית ובהכלה, ולא שיפגינו את חכמתם בתחומי הייעוץ הארגוני והאימון האישי.
הקשבה והכלה או הצעת פתרון פרקטי – אלה היו שתי אפשרויות התגובה שעמדו בפני משה במקרה של בני גד וראובן שביקשו להתיישב בעבר הירדן המזרחי. היה להם "מקנה רב, עצום מאוד", וארצות יעזר והגלעד נראו להם כפתרון האידיאלי למצוקת הרכוש והנדל"ן שלהם. הם פונים אפוא אל משה, אלעזר ונשיאי העדה בבקשה מנומסת ומנומקת להתיישב בעבר הירדן המזרחי, אך נענים בנאום חוצב להבות, תקיף וביקורתי של משה, שרואה בהם משתמטים, ולא חוסך מהם מילים קשות כגידים: "הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה, וְלָמָּה תְנִיאוּן אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵעֲבֹר אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם ה'". משה מזכה אותם בכינוי "תַּרְבּוּת אֲנָשִׁים חַטָּאִים", ואף מדמה אותם לעשרת המרגלים הזכורים לשמצה.
לאחר דברי משה מכריזים בני ראובן וגד על נכונותם לצאת בחוד החנית של העם במבצע הכיבוש וההתנחלות, והם מתחייבים לחלץ חושים לפני העם עד שהאחרון בבני ישראל יתנחל בנחלתו. האם הייתה זו כוונתם המקורית? האם מלכתחילה הם היו אידיאליסטים או נדל"ניסטים?
רבי יצחק עראמה סבור שבתחילה הם התכוונו לדאוג רק לעצמם, ורק בשל דבריו הנוקבים של משה הם שינו כיוון, והתנדבו לצאת בראש העם למלחמה בארץ כנען. לעומת זאת, רמב"ן ואברבנאל סבורים שבני גד וראובן התכוונו מראש להצטרף ללוחמים בעבר הירדן המערבי, ומשה לא ירד לסוף דעתם, וחשד בהם על לא עוול בכפם. לפי שיטת בעל 'העקדה' הייתה כאן בעיה שדרשה פתרון יצירתי, שלא היה מושג בלי הדברים הקשים של משה. אולם לפי פרשנותם של רמב"ן ואברבנאל היה צורך רק בהקשבה והכלה, והמשבר לא היה כלל בא לעולם.
גם בחיינו האישיים והחברתיים קיימות שתי דרכי ההתייחסות הללו לבעיות ולמשברים: דרך ההקשבה וההכלה ודרך הצעת הפתרונות הפרקטיים, וחשוב לשים לב היטב מתי לנקוט בדרך האחת ומתי בדרך האחרת. במקרים רבים יש צורך לעשות שימוש בשתי הדרכים גם יחד, אולם השלב הראשון הוא תמיד שלב ההקשבה היעילה. גם הפתרונות הטובים והמוצלחים ביותר באים רק אחרי שיש אוזן קשבת ולב שומע, בבחינת סוף מעשה בהקשבה תחילה.
במדינת ישראל של ימינו קיימת חברה הטרוגנית מגוונת ביותר, שבה לא מדובר רק על שני שבטים שמציגים דרישות ייחודיות, אלא על שנים עשר שבטים, זרמים ומגזרים שלכל אחד מהם יש את האמת שלו, את אורח החיים שלו, ואת הצרכים והדרישות שלו. כדי לאפשר את הקיום המשותף, וכדי למנוע תחושות אפליה וקיפוח, יש הכרח בהקשבה הדדית להלכי הרוח השונים, בגילוי הבנה ואף אמפטיה לתחושות של הקבוצות השונות בעם, ובנוסף, במאמצים למצוא פתרונות יעילים ויצירתיים לבעיות ולצרכים שלהן.
ימי בין המצרים הם הזמן האידיאלי להזכיר לנו שעלינו להשקיט מתחים ולפתור משברים בעם באמצעות הקשבה הדדית, ועל ידי רצון טוב למצוא מזור ומענה לכל מתח ומשבר. פרשת "מטות", ממחישה כיצד שילוב של הקשבה עם הצעה מעשית, יכול לפתור אפילו משברים קשים ומסוכנים.
(מטות תשעו)
