פרשת וירא עוסקת במספר נושאים, ביניהם הברית המדינית האיסטרטגית בין אברהם אבינו ואבימלך. בדרך כלל ממעטים לעסוק בה מפאת חשיבות שאר הנושאים. אולם היא חשובה
אמור מעט ועשה הרבה – שורשה של אמרה זו מצוי בפרשת השבוע שלנו. אברהם אבינו אומר מעט ("ואקחה פת לחם") ועושה הרבה ("ויקח בן בקר
דמותו של יעקב מרתקת, מעוררת השראה ומחייבת לימוד. מה לא עבר עליו בחיים? עוד בהיותו ברחם אמו כבר התרוצץ עם אחיו עשו, ומאז יצא לאוויר
הגמרא [תענית ה ב – ו א] מספרת: "רב נחמן ורבי יצחק הוו יתבי בסעודתא, אמר ליה רב נחמן לרבי יצחק: לימא מר מילתא! אמר
ברכות היו זה כבר מטבע עובר לסוחר. עשרות ומאות אנשים, בארץ ובעולם, נוהגים דרך קבע להשפיע מברכותיהם לאחרים, לרוב חינם אין כסף, אך לא אחת
קווי הדמיון בין יעקב ויוסף רבים הם וחז"ל מונים אותם במדרשים. מעניין להשוות את צוואתם באשר לקבורתם. יעקב, ואף יוסף, היו כמובן מודעים לחלוטין לתוצאות
אם יש את נפשנו לדעת מה סוד כוחו של יוסף, שעלה מבור תחתיות לתפקיד המשנה למלך של האימפריה המצרית, עלינו להתמקד בתכונתו המרכזית שהיא השליטה
שוויונאי הדוגל בשוויון מטאפיזי, יוצא מן ההנחה שכל בני האדם שווים. אבל שואל: שווים במה? מהי האנושיות? מהי אותה תכונה המשותפת לכל בני האדם באשר
פרידת יעקב מבניו היא עדות שיעקב מכיר בכל ילדיו כבניו ונציגיו. בחייו לא חסך יעקב שבטו מבניו ולא הסתיר את אכזבותיו מחלק מילדיו. גם במעמד
דוד המלך עומד למות ומכין את בנו שלמה לשלב הבא בחייו: "וַיִּקְרְבוּ יְמֵי-דָוִד, לָמוּת; וַיְצַו אֶת-שְׁלֹמֹה בְנוֹ, לֵאמֹר. אָנֹכִי הֹלֵךְ, בְּדֶרֶךְ כָּל-הָאָרֶץ; וְחָזַקְתָּ, וְהָיִיתָ לְאִישׁ…"
