פרופסור אביעד הכהן (נשיא המרכז האקדמי שערי מדע ומשפט)"אין אפוטרופוס לעריות". אמרה זו של חז"ל נתאמתה פעמים רבות בהיסטוריה של האנושות. אנשים רבים, גדולים וקטנים, חכמים וסכלים, נבונים וטפשים, כשלו בעריות. בימים קדמונים היו שהתייחסו למעשים קלים של הטרדה מינית בשוויון נפש. בשנים האחרונות, מכל מקום, ניכרת – ובדין – הנטייה להחמיר עם מטרידים שרואים היתר לעצמם לפגוע בכבודו של אחר, באמצעות רמיזות מיניות, בדיבור ובתנועה.
כידוע, גם החברה הדתית אינה נקיה לחלוטין מעוון זה, וצריכה לערוך את חשבון נפשה בעניין הטיפול בנגע זה ומניעתו. אחד התיאורים הקדומים ביותר של הטרדה מינית, של בעל מרות כלפי הנתון למרותו, מופיע בפרשתנו. באחד הימים, משבא יוסף, "יפה תואר ויפה מראה", לעשות מלאכתו בבית אדוניו, "ותשא אשת אדוניו את עיניה אל יוסף ותאמר: שכבה עמי". על אף סירובו העיקש של יוסף, וכדרכם של מקרי הטרדה מסוג זה, המטריד – ובמקרה זה המטרידה – לא חדלה מניסיונותיה, עד שנמצאה לה, כביכול, שעת הכושר: "ויהי כדברה אל יוסף יום יום, ולא שמע אליה לשכב אצלה להיות עמה. ויהי כהיום הזה, ויבוא הביתה לעשות מלאכתו, ואין איש מאנשי הבית שם בבית. ותתפשהו בבגדו לאמור: שכבה עמי! ויעזוב בגדו בידה וינס ויצא החוצה".
עבירה גוררת עבירה. סופו של המעשה הביא לכך שהמטרידה, אשת פוטיפר, ביקשה להעליל על קורבנה, יוסף, שהוא היה זה שניסה לשכב עמה, וכעונש על כך הושם יוסף בבית הסוהר.
כדרכם בקודש, מרחיבים חז"ל במדרשם את היריעה, "ממלאים פערים" שנמצאים בתורה, ובניגוד למציאות ימינו אינם חוששים לגלות את אוזנינו שגם גדולי עולם, צדיקים וחסידים עשויים להילכד ברשתו של חטא זה. וכך אמרו (סוטה לב ע"א): 'ויהי כהיום הזה ויבא הביתה לעשות מלאכתו', א"ר יוחנן: מלמד, ששניהם לדבר עבירה נתכוונו. 'ויבא הביתה לעשות מלאכתו' – רב ושמואל, חד אמר: לעשות מלאכתו ממש, וחד אמר: לעשות צרכיו נכנס"… 'ותתפשהו בבגדו לאמר' וגו' – באותה שעה באתה [=באה] דיוקנו של אביו ונראתה לו בחלון, אמר לו: יוסף, עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד ואתה ביניהם, רצונך שיימחה שמך מביניהם ותיקרא רועה זונות? מיד: 'ותשב באיתן קשתו' (בראשית מט, כד), א"ר יוחנן משום ר' מאיר: ששבה קשתו לאיתנו, ויפוזו זרועי ידיו – נעץ ידיו בקרקע ויצאה שכבת זרעו מבין ציפורני ידיו".
חכמים העלו על נס את עמידתו של יוסף בניסיון זה, ומכאן ואילך כינוהו "יוסף הצדיק". שכיחותה של תופעה זו עולה גם מתוך ספרות השו"ת ומלמדת שחכמי ההלכה לא "טאטאו" אותה מתחת לשטיח. הם ביקשו לתת לה מענה הן במישור העונשי, הן במישור החברתי והחינוכי. כך, למשל, נדרש הריב"ש לשאלה שהופנתה אליו מ"ברורי העברות" בספרד, הממונים על אכיפת דיני העונשין, שעניינה מעשה מובהק של הטרדה מינית: "על הבקשה שעשתה לפניכם, אלגוהר אשת רבי יעקב בן יוסף, כנגד רבי יצחק כהן. שהוא הולך אחריה פתאום, באמרו אליה כי הוא אוהב אותה, עד שאמר לה: "אם אין את עושה בעבורי – תני לי נשיקה שלא אמות בעבור אהבתך". וגם שפעם אחרת קרא אותה לעלות לביתו באומרו שדלף [=זרם מים] טורד בבית, והיא הבינה כוונתו כי הייתה לרעה ולא רצתה לעלות. ואז אמר לה דברי נבלה ושהוא מלומד לעשות כן לאחרות. ורבי יצחק כהן השיב על טענותיה וכיחש בה באמרו שמעולם לא הייתה כוונתו לרעה, וחלילה לו. אבל לפי שהיו שכנים, היו משחקים דרך צחות כמו שמשחקים אהובים, ושמעולם לא הורגל בזה כי הוא יהודי יושב בחזקת כשרות. והברורים שאלו לה למה לא באה לפני הברורים עד עתה מכמה פעמים שהיא אומרת שהיה רבי יצחק הנזכר הולך אחריה? וענתה ואמרה כי מפחד בעלה שלא יתקוטט עמו ויהרגו זה את זה. ועוד אמרו לה: אם יש לה שום עד על זה? וענתה: כי היא אמרה הדברים ההם, לאנשמואל בן אל רויח. והוא העיד בכח שבועתו שלא ידע, ולא ראה דבר בכל אלה. רק, שהיא אמרה לו הדברים, כאשר הם כתובים למעלה. והוא אמר לה: ולמה לא אמרת עד עתה? וענתה אליו: כדי שלא יהא קטטה לבעלה עם יהודי בעולם. ועוד ענתה ואמרה לפני הברורים: שכבר עשו לו [לחשוד בהטרדה, רבי יצחק כהן] התראה, הברורים, שלא ידבר עם אשת שמואל פניאל, ושלא לבא עמה, במקום חשד. ורבי יצחק אומר: שזה היה מחמת קטטה, שהיתה לו עם שמואל פניאל הנזכר. ושיש מזה, יותר מששה שנים. ושמאז ועד עתה, לא היה לו שום חשד בעולם. אלו הן טענותיהן".
כמו במקרים אחרים של עבירות מין, הריב"ש עמד בפני דילמה לא פשוטה. מצד אחד, נסיבות האירוע הצביעו על חשד ממשי לקיומה של עבירה, אך היעדרן של ראיות קבילות מנע ממנו להרשיע את החשוד. ומכאן תשובתו, המבקשת לאזן בין הרצון להימנע מהרשעת אדם על בסיס עובדות נסיבתיות בלבד, לבין הצורך במניעת עבירות מסוג זה והרתעת עבריינים פוטנציאליים נוספים: "מאחר שאין לאלגוה"ר עדים על טענתה כנגד יצחק כהן הנזכר, אין ראוי להאמינה בדבורה לבד, ולחשדו בדבר כעור, ולייסרו ולהענישו. אבל, כדי להפרישם מאסור, ראוי לצוות עליו בכח נדוי, לבל ידבר עמה מטוב ועד רע. וכן, שלא ידורו בשכונה אחת. וכן, אם מוחזק בעיניכם בחשוד על העריות; אף אם אין עדים בדבר, ראוי לגעור בו בנזיפה ולאיים עליו שאם לא יתנהג כשורה, שתבדילוהו מכם לרעה, ושתדחוהו בשתי ידים. וכן מבזין את זה ששמועתו רעה, ומחרפין את יולדתו בפניו".
סוף דבר: "מה שהיה הוא שיהיה ואין כל חדש תחת השמש". יצר לב האדם, רע הוא מנעוריו ו"אין אפוטרופוס לעריות". כאז, כן היום, חובתנו היא לרסן יצרים אלה ולמנוע מצב שבו יהפכו אמצעי לביזוי כבוד האדם ולפגיעה בחירותו.
(וישב תשס"ה)
