הרב אליעזר חיים שנוולד (ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' מודיעין)אחד המרכיבים של האסטרטגיה הלאומית היא הדמוגרפיה ופיזור האוכלוסין. בתורה קשור מרכיב זה למצות ישוב הארץ. תכנון אסטרטגי זה תלוי בשיקולים סוציולוגיים – של הרכב האוכלוסייה, בשיקולים כלכליים, ביטחוניים, מדיניים, נגישות ותחבורה, משאבי טבע וחקלאות–מים, מחצבים ופוריות הקרקע, תשתיות – ביוב, חשמל וכו', ושיקולים אקולוגיים –צפיפות האוכלוסייה, ריאות ירוקות וכו'.
לדאבוננו, באחרונה, השימוש בהיבטים הדמוגרפיים נעשה בעיקר ע"י המבקשים להקטין את גבולות ישוב הארץ.
במרכז פרשתנו פרידתו של יעקב מבניו וברכתו לכל אחד מהם. לברכת הבנים פנים רבות ושונות. יש בהן ביטוי לאופי הרוחני הייחודי של כל בן, התייחסות להתנהלותו בעבר, ברכה מיוחדת לעתידו ולעתיד שבטו, וגם קביעה ברוח הקודש, מה תהיה הנחלה שמיועדת לשבטו בארץ ישראל. "וכן תמצא יעקב אבינו כשברך בניו הזכיר להם חלקי הארץ לקצתם, ואפילו שמות המדינות וכו'" (כפתור ופרח פרק י).
עוד טרם הפכו הבנים לשבטים, והשבטים לעם, כבר נקבע שהאסטרטגיה של הדמוגרפיה ופיזור האוכלוסין בארץ ישראל תהיה על בסיס שבטי. למעט מספר שבטים, כל שבט יהיה מרוכז באזור מוגדר ויישמר יחודו הרוחני. חלוקת השבטים לאזורי הארץ לא הייתה שרירותית, הייתה זו התאמה רוחנית ברוח הקודש (חסד לאברהם ג' ז') אך גם ביטוי למרכיבים דמוגרפיים ואסטרטגיים בשייכות של כל שבט לאזורו ולנחלתו.
כך מצינו את השיקול הביטחוני ביישובם ב'ספר' של שבט גד: "גד גדוד יגודנו", שיהיו לו מלחמות רבות (רמב"ן מט יט). "לפי שהיה סמוך לספר לפיכך נמשל כאריות שכל הסמוכים לספר צריכים להיות גיבורים" (רש"י דברים ל"ג). ובשבט יששכר:"ויט שכמו לסבול" – מלחמות ולכבוש מחוזות שהם יושבים על הספר" (רש"י מט). ואת שבט דן בחזית מול הפלישתים: "לישועתך קיויתי ד" – לפי ששמשון החל להושיע את ישראל מיד פלישתים" (לק"ט בראשית מט).
השיקול המדיני במיקום שבט יהודה בירושלים: "ולו יקהת עמים" זו ירושלים שעתידה להקהות שיניהם של עובדי כוכבים" (ילק"ש ישעיהו תכ). השיקול הסוציולוגי בפיזורם של שמעון ולוי: "אמר יעקב אם יושבין שני שבטים הללו כאחת מחריבין את כל העולם, אלא הריני מפזרן" (אגדת בראשית פג). וגם השיקול הרוחני שיש בפיזור שבט לוי, להוראת התורה, ובמיקום נחלת בנימין במקום המקדש: "במי שנמשל ב'חייתו יער', ואיזה זה בנימין. שנאמר: "בנימין זאב יטרף" זכה בנימן שתשרה שכינה בחלקו" (ספרי דברים שנב). ושבט יהודה במקום הסנהדרין: "ומה אני מקיים "לא יסור שבט מיהודה" זו לשכת הגזית שנתונה בחלקו של יהודה" (שם).
וכן בחלוקת המשאבים הלאומיים, בנחלות בעלי אפיון גאוגרפי וחקלאי.
בנחלת יהודה- כרמים: "נתנבא על ארץ יהודה שתהא מושכת יין כמעיין" (רש"י בראשית מט). בנחלת זבולון – ספנות: "זבולון לחוף ימים ישכון". זבולון מתרעם על מדותיו היה, ואמר: רבונו של עולם, לאחיי נתת שדות וכרמים, ולי נתת הרים וגבעות, לאחיי נתת ארצות, ולי נתת נהרות וימים" (מד"א בראשית פרק מט). ובנחלת יששכר – פוריות: "יששכר חמור גרם" פירותיו של יששכר גסין היו" (בר"ר פרשה צט). וכן : "מדבר בארצו מה חמור זה נמוך מכאן ונמוך מכאן וגבוה באמצע, כך בקעה מכאן ובקעה מכאן והר מכאן" (בר"ר פרשה צח). ומכאן השכנות והשותפות בין שבטי יששכר וזבולון.
בנחלת אשר – שמן זית: "מאשר שמנה לחמו". זה הר הכרמל שפירותיו מעדני מלך פס"ז וזאת הברכה דף סו ע"ב). וכן: "שהיו מספיקין שמן המשחה" (שם ויחי מט כ). ובנחלת נפתלי – חקלאות שלחין: "מדבר בארצו שכולה בית השלחין" (בר"ר ויחי צח). וכן: "נפתלי אילה שלוחה" – זו בקעת גינוסר המבכרת פירותיה וממהרת כאילה" (תנחומא ויחי יג).
יוסף התברך בעיר שכם: "ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך. כלומר עיר שכם נתתי לך בנחלה" (פס"ז ויחי פרק מח).
בחתימת הברכות מבקש יעקב שעל אף החלוקה הדמוגרפית לשבטים לא תיפגע ההדדיות הלאומית וחלוקת המשאבים בין השבטים (בר"ר פרשה צז).
(ויחי תשס"ה)
