כל המאמרים במדור ויקרא

איסור שחוטי חוץ שהוא אחד המוקדים של פרשתנו, מחייב להביא את כל הקורבנות אל פתח אוהל מועד ולא להקריב אותם בחוץ. איסור זה הוא מאתגר

"אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים כימי נידתה תטמא. ואם נקבה תלד וטמאה שבועיים כנידתה". (ויקרא יב',א'-ה'). למקרא פסוקים אלה, מתעוררות השאלות הבאות:

המדרש במסכת מנחות מספר על חשיפת משה רבינו לדמות התנא רבי עקיבא: "בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות אמר לפניו רבש"ע

פרשת המצורע שבתורה מעוררת קשיים גדולים. הן מצד הבנת פרטיה המרובים, שהפכו את "מסכת נגעים" לאחת הסוגיות הקשות בעולמה של הלכה; הן מצד הבנת מהותה

אחד הגורמים המצביעים על אופייה של תקופה בשנה הוא האסוציאציה שתקופה זו מעוררת. ניתן להדגים זאת היטב בימי ספירת העומר – לו יישאל אדם איזו

בפרשת צו התורה חוזרת ומתארת את דיני הקרבנות שהובאו בפרשת ויקרא. נשאלת השאלה: מדוע? בפרשת ויקרא הקב"ה פנה אל משה: "דבר אל בני ישראל ואמרת

פרשת תזריע, ואחותה פרשת מצורע, עוסקות ב"גרעין הקשה" של דיני הנגעים. צרעת, שאת, ספחת, מכוה פורחת, בהרת, צרבת, שחין, נגע, נתק. מיד בסמוך לתיאור ההוד