עולם דתי מורכב

פרשת קדושים נאמרה ברוב עם מפני שרוב גופי תורה תלויים בה (ויקרא רבא כד,ה). לדברי המדרש, ייחודה של הפרשה הוא לא רק במספר המצוות המנויות בה, אלא בכך שהמצוות המתוארות בפרשה משתרעות על כל שטחי החיים. בפרשה מפורטות מצוות הקשורות לבית ולתא המשפחתי כמו כיבוד הורים, מצוות הנוהגות בתוך הקהילה הרחבה כמו מערכת היחסים שבין הצעיר לזקן או בין האזרח לגר, וגם מצוות הנוגעות לחיי המסחר שברשות הרבים כמו בין המעסיק לעובדיו, יושר והתרחקות מהונאה. פרשת קדושים היא ציון דרך בספר ויקרא. ראשיתו של הספר עוסקת במצוות הקשורות לקדושת המשכן וקרבנותיו, טהרה וטומאה ופחות לתחומים החברתיים השייכים לקהילה ולרשות הרבים. בנוסף, במחצית הראשונה של הספר המצוות ערוכות לפי סדר ומבנה, אך בפרשתנו נתקשה למצוא סדר למצוות הכתובות בה. המדרש מזהה קשר וזיקה בין פרשתנו למעמד הר סיני. לדעת רבי לוי פרשתנו נאמרה בהקהל- "מפני שעשרת הדברות כלולים בה". היינו מצפים, שסדר המצוות יהיה מקביל לסדר הופעתן בעשרת הדברות. ולא היא, העריכה שונה ואף הוטמעו בתוך הרשימה מצוות שאינן חלק מעשרת הדברות. הרב דוד צבי הופמן מחלק את הפרשה לחמש עשרה פסקאות באמצעות הסיומות הקבועות והחוזרות "אני ה' אלוקיכם" או "אני ה'" המעידות על סדר מסוים בין הפסקאות. מנגד, נחמה ליבוביץ מבקרת את הניסיון למצוא סדר בתוך הפרשה:
"אחרי שראינו את ניתוחו של ר' דוד הופמן מתחזקת ההכרה שקשה מאד למצוא מהו הסדר שלפיו סודרו המצוות וכיצד מתחברים הדברים… ושמא יש לומר שלא רצתה התורה לערוך אותם באיזו שיטה הגיונית ולסווגם סיווג מסוים כדי שלא נאמר הקודם במקום– קודם בחשיבות".
ניתן להסביר אחרת את אי הסדר שקיים בפרשתנו. "היד החזקה", ספרו ההלכתי של הרמב"ם, הוא קודיפיקציה שלמה בחיבור קוהרנטי, אחיד שכל חלקיו עולים בקנה אחד זה עם זה, ומסודרים להפליא על פי נושאים. לעומתו, רבי יוסף קארו ערך את שולחנו הערוך לפי סדר יומו של האדם- משעת ההשכמה ועד סיום היום. החיסרון העיקרי בהדרכה ליום שגרתי ומסודר שהוא אינו מותאם ליום משובש. תדיר קורה שסדר היום משתבש. זוג צעיר שבמהלך הלילה תינוקו בוכה מתעורר ליום אחר ושונה. אדם שבנסיעתו לבית הכנסת הזיק רכב או בדרכו לחתונה עזר לרכב תקוע יידרש להכרעות ולא למתווה מסודר. כאן נדרש האדם להכרת המכלול כולו כדי לקבוע סדר עדיפויות- האם שמחת חתן וכלה קודמת למצוות פריקה וטעינה או מצות אבדה קודמת לתפילת השחר? יתכן וזו מטרתה של פרשת קדושים- ללמדנו שעבודת השם מתרחשת גם באי סדר מוחלט. התורה מערבת בין מצוות שבין אדם לחברו לבין מצוות שבין אדם למקום ובין הבית לרשות הרבים ללא כל סיבה וסדר. זו תמונת ראי לחיים הדתיים שלנו. אדם נדרש להכריע הכרעות מעשיות לא רק בין טוב לרע אלא גם בין טוב לטוב. להיות קשוב לסביבתו המאתגרת ולהגיב בהכרעה הלכתית. דוגמא לכך מצויה כבר בתחילת הפרשה : "אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ". מצוות שבת וכיבוד הורים נסמכו אחת לשנייה ללמדנו שאם יאמר לו אביו חלל שבת אל תשמע לו (רש"י יט,ג). מדובר בשני ערכים חשובים, שבת וכיבוד הורים, ואדם נדרש להכריע מעשית מה קודם למה. "קדושים תהיו"- הכריעו במציאויות מורכבות במקום שהסדר השתבש. יומו של האדם יכול להשתנות ברגע ויש לתת מענה למצבים מורכבים מתוך הקשבה למכלול הערכים הקשורים לסוגיה העומדת לפנינו.
(אחרי מות תשעח)