הרב אליעזר חיים שנוולד (ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' מודיעין)פרשת צו פותחת באזכרה חוזרת של תורת הקרבנות שהוזכרו כבר בפרשת ויקרא. נבחן אותה מתוך התפיסה המהותית של מצוות הקרבנות, כמרכיב התיקון החיוני של מנגנון הבחירה האנושית.
הראשונים דנו בשאלה מדוע יש צורך בחזרה זו. "כבר הזהיר הקב"ה לישראל על עסק הקרבנות בפרשת ויקרא, 'אם עולה קרבנו' ושאר כל הזבחים והעולות והשלמים והמנחות. אבל הן צריכין לימוד. לכך נאמר פרשת צו, ללמד תורת העולה, תורת החטאת, תורת המנחה, תורת השלמים" (מדרש לקח טוב). מהו הלימוד שבעטיו אנו נדרשים לפרשת צו? יש שפירשו שהכוונה היא לתוספת פירוט לדיני הקרבנות: "'צו את אהרן – זאת תורת העולה'. כל הקרבנות האמורים בפרשת ויקרא חוזר וגומר כל דיניהם" (רשב"ם ויקרא ו ב). ויש שפירשו שמדובר על זוית מבט שונה על הקרבנות. פרשת ויקרא מזווית המבט של האדם המקריב ובפרשת צו מזווית המבט של הכהנים ושל עבודת המקדש: "אמר הכתוב בפרשת ויקרא 'דבר אל בני ישראל', כי שם יצוה בהבאת הקרבנות, וישראל מביאים אותם. וכאן (בפרשת צו, א.ש.) אמר 'צו את אהרן', כי ידבר במעשה הקרבנות, והכהנים יעשו אותם" (רמב"ן ויקרא ו ב).
אנו מבקשים להוסיף לימוד בפן המהותי של הקרבנות. להתבונן במשמעות של התיקון שיש בקרבנות, ולסמן את חלקן כצלע המשלימה של מנגנון הבחירה האנושית המופלא.
כבר הזכרנו שהבחירה האנושית באה לעולם עם יצירתו של אדם הראשון. הבחירה אפשרה לאדם להיות השולט בחייו ובהתנהלותו, לטוב ולמוטב מבלי שיעמידו בפניו מחסומים או מניעות. באפשרותו לתקן את העולם ולהביאו לשלמות או לחטוא ולהוריד את העולם ממעלתו (רמח"ל דרך ד' ח"א פ"ג ג-יב, דעת תבונות סי' מ'). על כן היה הצורך להשלים את המנגנון של הבחירה במקרה של כשל וחטא.
אדם הראשון בחר לאכול מ'עץ הדעת' בניגוד לצו האלקי. הקלקול שנוצר כתוצאה מחטאו הצריך תיקון (שם). לאחר חטאו וגירושו מגן עדן התחיל מהלך התיקון ע"י הקרבת קרבן: "הוא מדבחא דבנא אדם בעידן דאיטרד מן גנתא דעדן ואקריב עלוי קרבנא וכו'" (תרגום יונתן בראשית ח כ).
ההקרבה של אדם הראשון הייתה במקום שממנו נברא "'ממקום כפרתו נברא, היך מה דאת אמר: 'מזבח אדמה תעשה לי' (שמות כ', כ). אמר הקב"ה: הרי אני בורא אותו ממקום כפרתו, והלואי יעמוד" (בראשית רבה יד ח). יש קשר מהותי בין יצירת האדם ובין היכולת שלו לבחור ולהכשל בחטא, כמו גם היכולת לתקן את הכשל, לכן אדם ממקום כפרתו נברא. "ומסורת ביד הכל שהמקום שבנה בו דוד ושלמה המזבח בגורן ארונה הוא המקום שבנה בו אברהם המזבח וכו' ובו הקריב אדם הראשון קרבן כשנברא, ומשם נברא, אמרו חכמים: 'אדם ממקום כפרתו נברא'" (רמב"ם בית הבחירה ב א-ב).
אולם המנגנון של הבחירה ובתוכו גם אפשרות התיקון, כבר הוקדם להימצא, באופן פלאי, עוד לפני בריאת העולם והאדם: "שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם ואלו הן תורה ותשובה וגן עדן וגיהנם וכסא הכבוד ובית המקדש" (פסחים נד א). ה'תשובה' היא הבסיס ליכולת התיקון, כחלק מהמנגנון, עוד לפני הבריאה, וכך גם האפשרות להקריב קרבנות ב'בית המקדש' כאפשרות לתיקון לבחירה שגויה.
האפשרות לתקן ע"י הקרבן אינה מובנת מאליה: "שאלו לחכמה חוטא מהו עונשו? אמרה להם 'חטאים תרדף רעה'. שאלו לנבואה חוטא מהו עונשו? אמרה להן 'הנפש החוטאת היא תמות'. שאלו לתורה – חוטא מהו עונשו? אמרה: 'יביא קרבן (אשם) ויתכפר', שאלו לקב"ה חוטא מהו עונשו? אמר להן 'יעשה תשובה ויתכפר לו'" (ירושלמי מכות ב', ו'). הצורך לשאול חוטא מה עונשו, נובע מכך שהאפשרות לתיקון היא חידוש. התורה ענתה שהתיקון הוא ע"י הקרבת הקרבן.
תורת הקרבנות היא הצלע המשלימה של מנגנון הבחירה המופלא של האדם, ויסוד בנית העולם המאפשר תיקון במקרה של כשל.
(צן תשעח)
