"וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיְסַפֵּר לָעָם אֵת כָּל-דִּבְרֵי ה' וְאֵת כָּל-הַמִּשְׁפָּטִים" (כד:ג). "משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה.
פרשת משפטים עוסקת בנזקים שנגרמים על ידי ממונו של אדם. לדוגמא, כאשר אדם אינו שומר על שורו כראוי וכתוצאה מכך נוגח שורו שוורים אחרים, או
במבט פשוט על העולם ניתן לטעון שסדר הוא הדבר שמצריך מאמץ. אי סדר ובלאגן הם המצב הטבעי יותר של העולם. זהו באמת המצב הבראשיתי שקדם
כמה יכולים להכאיב בני אדם זה לזה! להרוג, להכות, לקלל, להכשיל, להצית, לגנוב, לגזול, לאבד, לנטוש אדם או בע"ח בצרתם, לשקר, לקחת שוחד וכו'. פרשת
לפני כמה חודשים ראיתי את סידרת הטלוויזיה המדוברת "סיפורה של שפחה" הרבה דברים נאמרו על הסדרה הזאת, אבל דבר אחד ברור וידוע בעיני כל הצופים,
בספרו "משך חכמה" [פרשת בשלח ד"ה והמים] כותב רבי מאיר שמחה הכהן מדוינסק, כי כשאנו מתבוננים בדיני התורה אנו מבחינים בהבדל שיש בין יחיד לציבור.
נוהגים להעלות על נס את העובדה שבני ישראל הקדימו "נעשה לנשמע" במתן תורה. רש"ר הירש: "הדברים שבכתב לא כללו אלא יסודות המצוות בקיצור הלשון, כפי
אם לאחר שש שנים העבד העברי (שלפי חז"ל נמכר בגניבתו) אינו רוצה לצאת לחירות, רוצעים את אזנו. בתוספתא שאלו – מדוע רוצעים דווקא את האוזן?
"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" (שמות כא א). מיד לאחר מעמד מתן תורה הנבואי והמרומם, התורה מפרטת את 'פרשת המשפטים'. "ומי גוי גדול אשר לו
"אף על פי שהוא נותן לו, אינו נמחל לו עד שיבקש ממנו, שנאמר ועתה השב אשת…" (בבא קמא פ"ח מ"ז) – בדברים אלה משלימה המשנה
