נעמי (יפה) עיני (פסיכולוגית חינוכית ובוגרת בי"ס מנדל למנהיגות חינוכית)העניין המרכזי בפרשה הוא גילוי שכינה וקבלת עול מלכות שמים. הפרשה נפתחת בשמוע יתרו אודות נס יציאת מצרים ומסתיימת במאמר הדִבּרות ומסירת התורה.
גם בהפטרה ישנו גילוי שכינה, לו זוכה ישעיהו, המקבל עליו שליחות נבואית.
ואולם, מסר נוסף ומפתיע נלמד בין השיטין בפרשה וגם בהפטרה. מסר הקושר בין שמים וארץ, והמפנה את תשומת לבנו מגודלו של מקום וכבודו אל "כבודן של ישראל".
"וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֵּשֶׁב מֹשֶׁה לִשְׁפֹּט אֶת הָעָם וַיַּעֲמֹד הָעָם עַל מֹשֶׁה מִן הַבֹּקֶר עַד הָעָרֶב. וַיַּרְא חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה לָעָם וַיֹּאמֶר מָה הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה לָעָם מַדּוּעַ אַתָּה יוֹשֵׁב לְבַדֶּךָ וְכָל הָעָם נִצָּב עָלֶיךָ מִן בֹּקֶר עַד עָרֶב?" (שמות י"ח, י"ג- י"ד).
מפרש רש"י: "יושב כמלך וכולן עומדים והוקשה הדבר ליתרו שהיה מזלזל (משה) בכבודן של ישראל והוכיחו על כך שנאמר: מדוע אתה יושב לבדך וכולם נצבים?".
מרתק לגלות כי על פי רש"י המוקד של דברי יתרו הוא העם וסבלו, ודבריו מבטאים תוכחה כלפי משה. "גירסא" זו הפוכה מן הפרשנות המוכרת, לפיה יתרו מתמקד במשה ובעומס השיפוטי המוטל עליו, ומבקש למצוא לו הקלה.
ובאשר לישעיהו הנביא, גם הוא מוזהר בהפטרה בכבודן של ישראל: "וָאֹמַר אוֹי לִי כִי נִדְמֵיתִי כִּי אִישׁ טְמֵא שְׂפָתַיִם אָנֹכִי וּבְתוֹךְ עַם טְמֵא שְׂפָתַיִם אָנֹכִי יוֹשֵׁב… וַיָּעָף אֵלַי אֶחָד מִן הַשְּׂרָפִים וּבְיָדוֹ רִצְפָּה… וַיַּגַּע עַל פִּי וַיֹּאמֶר הִנֵּה נָגַע זֶה עַל שְׂפָתֶיךָ וְסָר עֲוֹנֶךָ וְחַטָּאתְךָ תְּכֻפָּר" (ישעיהו ו', ה- ז').
רש"י: "וסר עונך מזה ליסרך לכפר עונך שחירפת את ישראל".
***
"לא תשא את שם ה' אלוקיך לשווא" ו"כבד את אביך ואת אמך", נאמר לנו במעמד הר סיני. זכרו וכבדו את מי שחוללכם והביאכם עד הלום! אך לא כאן הסתיימה המסירה וזכינו גם ל"לא תרצח", "לא תנאף" וכד' המחייבים אותנו כלפי כל אדם באשר הוא.
שבעה שמות מיוחסים לחותן משה ושבעים פנים לתורה. זה וגם זו מלמדים אותנו שגילוי פני שכינה וקבלת עול מלכות שמים ראוי שתכלולנה, ראיית פני א-ל יחד עם ראיית פניו ולבו של הזולת.
(יתרו תשעז)
