כל המאמרים במדור בשערי המשפט העברי

משה קיבל תורה מסיני, ומסרה ליהושע. חילופי הנהגה הם תמיד מאורע מכונן. כך, במיוחד, בעולם העתיק, עולמם של מלכים, כאשר בניגוד למקובל, ההנהגה לא עברה

מאז ומתמיד, הילכו קוסמים קסמים על בני אדם. ניחוש וכישוף, הוצאת שפנים מהכובע, חיתוך אדם לשניים והחייאתו מחדש, טלפתיה ולהטוטי ידיים. כל אלה מהנים את

בין אם נרצה ובין אם לאו, התקשורת ממלאת בימינו כל חלל פנוי. רדיו, טלוויזיה, אינטרנט, דואר אלקטרוני, טוויטר, תקשורת סלולארית. ככל אמצעי טכנולוגי אחר, כל

מעמד הר סיני וקבלת התורה ניצבים במוקדו הרוחני-דתי של חג השבועות. סמיכות החג לתחילת ספר במדבר, שמאופיין בחלוקה ל"שבטים" שונים, מזמינים אותנו לעיון מחודש במתח

בעולמה של תורת ישראל, 'ירושלים' מעולם לא הייתה שם עיר, אלא משאית כבדת מטען, הנושאת היסטוריה וקדושה, הלכה ואגדה, פילוסופיה והגות, גיאוגרפיה וסוציולוגיה, מלחמה ושלום,

פרט לחריגים בודדים, התורה אינה מרבה בתיאורי לידתם של אישי המקרא. אך תיאורי הקבורה, הבכי, האבל והמספד על פטירתו של אדם תופסים מקום נרחב בעולמה

בזכות בנות צלפחד ומאבקן העיקש, הייתה פרשת פינחס לפרשה אהודה על התובעים צדק ושוויון מגדרי. לצד הישג זה מסתתרת גם מציאות שונה לחלוטין. בים הפרטים

במשפט זכויות האדם המודרני, נחשבת הזכות לפרטיות חדשה יחסית. בניסיון לאתר את עקבותיה במשפט העברי, מציינים רבים את אחד הפסוקים הנודעים ביותר בתורה, שעמו נפתחת

אחת הסוגיות החשובות על סדר היום החברתי בעולם בכלל, ובישראל בפרט, היא ההתייחסות לאנשים עם מוגבלות. בעניין זה עברה מדינת ישראל דרך ארוכה. למן המעבר

פרשת בלק ובלעם היא מן הפרשיות הידועות ביותר בתורה וקובעת ברכה לעצמה. זוהי הפרשה היחידה בתורה שנקראת על שמו של נביא גוי (שניה לה היא