הקהילה הייתה לאחד מסממני ההיכר הבולטים ביותר של יהודים בכל ארצות פזוריהם. היהודי מעולם לא ראה את פסגת שאיפותיו ברובינזון קרוזו, החי על אי, בודד
לצד פירוט כל הכלים והמידות, שנראות כאילו נלקחו מקטלוג עשיר למוצרי בנייה איכותיים, מצויה מילה קטנה אחת שהייתה לאחד מסממניה הבולטים של פרשת תרומה: לב.
מרום הפסגות, החווייתי והרוחני של מעמד הר סיני, יורדים בני ישראל לקרקע המציאות של פרשת משפטים: עבדים ושפחות, עבירות אלימות וקללות, פצעים וחבלות, אסונות וחבורות.
מוקדה של פרשת השבוע, "בשלח", היא "שירת הים": פרק שירה מופלא, החושף משהו מעצמת הרגשות שחוו בני ישראל במעמד קריעת ים-סוף: "וברוח אפיך נערמו מים,
פסוקי התורה צופנים בחובם קודים שונים שמאחוריהם מסתתרים עולמות שלמים. אחד הצפנים החוזרים ונשנים בפרשיות ספר הגאולה, ספר שמות, הוא תיאור שמדגיש לכאורה דווקא את
חטא העגל צרוב בהיסטוריה היהודית כאחת הטראומות הקשות ביותר. במשך שנות דור, יש לו "תשלומין", ואסונות רבים שפקדו את העם היהודי במהלך השנים נזקפים ל"זכותו",
חופש הביטוי הוא מזכויות היסוד המדוברות ביותר בדמוקרטיה המודרנית. לא מעט חוקרי משפט מגדירים אותו כ"זכות על", אשר גם במסגרת הקשת הרחבה של הזכויות החוקתיות
ביקורת חריפה, לעתים מלווה במיני פולסי דנורא, קללות ונאצות, חרפות וגידופים על מנהיגי השלטון, שופטיו ושוטריו , ואפילו תקיפה פיזית והשלכת נעליים, מאפיינת באחרונה חלקים
בתוך האוקיינוס הגדול של תורת ישראל, נחבאים לא אחת ביטויים ופסוקים הכוללים ביטויים מעין "טכניים", שיש הנוטים לחלוף על פניהם ביעף. אך גם בהם, כבכל
האחות הגדולה רואה הכל, וצופה למרחוק. מוזר ככל שיהיה, שמה המפורש של מרים נזכר בכל התנ"ך 14 פעמים בלבד, הרבה פחות מאזכור שמם של אהרן
