כשאר פרשיות המשכן, עמוסה פרשת תצווה בפרטים ופרטי פרטים. זר כי ייקלע לבית הכנסת, עשוי לחשוב שהגיע בטעות לשיעור בבית ספר "שנקר". גזירה ותפירה, צביעה
פרשת תרומה עמוסה חומרים ורשימות. מידות אורך וגובה ורוחב והוראות הפעלה מדוקדקות, משל היה זה מוצר להרכבה בשיטת "עשה זאת בעצמך" מבית "איקאה". למרות הפירוט
"קשר-גשר זה שבין המשפט הישראלי החדיש לבין המשפט העברי ההיסטורי יהא בו כדי למלא חֶסֶר בעולמה של מערכת המשפט הישראלית… כשם שלשונו של עם זקוקה
"מכל עשרת הדיברות", אמר חכם אחד, "לא נותרו בימינו אלא שנים: 'אנכי!' ו'לא יהיה לך!'. את השאר שכחנו". הוא כמובן הגזים מעט, אך יש בדבריו
אורה הגדול של שירת הים, הניצבת במרכז הפרשה, דחק מעט לשוליה – גם במישור הטקסטואלי, לסוף הפרשה, גם במישור התודעתי – את פרשת המלחמה בעמלק,
אדל ביטון ע"ה הייתה בת שנתיים כאשר נרצחה בפיגוע אבנים בשומרון. בעקבות יידוי האבנים, התנגשה אמה תבדל"א במשאית ואדל נפצעה קשה. שנתיים נאבקה על חייה
ה"לבוש", במובנו הרחב, הוא חלק מזהותו של אדם. לא ייפלא אפוא שבבואם ליתן סימנים בשמירת הזהות של בני ישראל במצרים, אמרו חכמים ששניים מתוך ארבעת
מערכת המשפט עומדת בשנים האחרונות (וביתר שאת בשבועות האחרונים) תחת מתקפה-רבתי. לצד הביקורת העניינית, לעתים נוקבת, נשמעות אמירות חריפות שלא אחת מלוות בביטויי נאצה, שנועדו
המגפה הנוראה שפקדה אותנו רחמ"ל מחייבת את הכל ברגישות מיוחדת. להישמרות מפניה, להימנעות מהדבקת אחרים, לאחריות וערבות לשלום החולים והדואגים שבינינו, לבעלי העסקים המדלדלים, ולשלום
אמרו חכמים: "שקולה צדקה כנגד כל המצוות" (ב"ב ט, א). הרמב"ם, שמקמץ היה במילותיו, הקדיש לה פרק נרחב ב"משנה תורה" ומנה בה שמונה מעלות, מדרגות,
