בסוף פרשתנו מופיע אחד מהקטעים שאנו רגילים לקרא פעמיים ביום בקריאת שמע, המדובר בפרשת "ציצית". אך בגלל הפרשיה שפותחת את פרשתנו, פרשת המרגלים, אנו נוטים
כידוע, ישנם הבדלים רבים בין סיפור חטא המרגלים כפי שהוא מסופר בפרשתנו, לבין הסיפור כפי שמציג אותו משה רבנו בפרשת דברים, בתוך דברי המוסר והתוכחה
"לא חשוב מה יאמרו הגויים. חשוב מה יעשו היהודים". אמרה זו מעורה היטב בנקודות ציון רבות בהיסטוריה היהודית. לימים הייתה גם לאחד מקווי הדרך המנחים
עו"ד מאיר מזרחי פרשת קרח קובעת את אחד המיסים הקדומים ביותר – המעשרות שניתנו ללויים. לאחר פרשת קרח ועדתו מוצאת התורה לנכון למנות את חובותיו
התורה מצווה בסוף פרשתנו על קדושת בכורות הבהמה (במדבר יח, יז): "אַךְ בְּכוֹר שׁוֹר אוֹ בְכוֹר כֶּשֶׂב אוֹ בְכוֹר עֵז לֹא תִפְדֶּה קֹדֶשׁ הֵם אֶת
קֹרח שפקח היה – מה ראה לשטות הזה?! אלא עינו הטעתו – ראה שלשלת גדולה עומדת הימנו, שמואל ששקול כמשה ואהרן שנאמר "משה ואהרן בכהניו
ד' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר – בשתי דרכים ניתן להתבונן על ריבוי המצוות המוטלות עלינו. אפשרות אחת היא דרכו הליצנית של קורח: "…מעשה
פרשת המרגלים נצרבה בתודעה ההיסטורית היהודית כאחת הפרשיות הטראומטיות בתולדות בני ישראל במדבר. היא מעלה לא מעט תמיהות לנוכח פשוטו של מקרא: מה הייתה מטרת
לחיבת ארצנו הקדושה, ולתיקון החטא הנורא של דיבתה, מן הראוי להקדיש פינה זו לאחת מסוגיות היסוד ההלכתיות של יישוב הארץ בדורות האחרונים. "…לכדרבי יוסי ברבי
חטא המרגלים גרר אחריו עונש שהושת על עם ישראל: "במדבר הזה יפלו פיגריכם וכל פקודיכם מבן עשרים שנה ומעלה אשר הלינותם עלי" ( במדבר, יד'
