השיטה שתגרום לכם לא לחטוא

בסוף פרשתנו מופיע אחד מהקטעים שאנו רגילים לקרא פעמיים ביום בקריאת שמע, המדובר בפרשת "ציצית". אך בגלל הפרשיה שפותחת את פרשתנו, פרשת המרגלים, אנו נוטים לעבור על שאר הדברים בפרשתנו ברפרוף מה, ואין אנו שמים לב לקשיים שעולים מאותם פסוקים.

פרשת ציצית באה בסוף הפרשיה הכואבת של חטא המרגלים ועלינו להבין מה הדבר המקשר בין שתי פרשיות אלו.

המרגלים חוזרים ממשימתם לרגל את הארץ שאליה אנו צריכים להיכנס, לאחר צפייה ארוכה שנובעת מזכרונם של יוצאי מצרים מסיפורי בית אבא, על "הארץ המובטחת" (בדרך אגב, ראוי לציין שזה אינו ביטוי מסורתי כלל. הארץ נתונה היא לישראל ולא מובטחת בבחינת: תמתינו שיקיים הבטחתו). לאור זאת עלינו להבין – מה הניע את המרגלים להוציא את דיבת הארץ רעה?

המרגלים נכנסים לארץ לתור אותה. לאחר שהם רגילים להנהגה הנסית שהיתה במדבר, כל מה שהיו ישראל צריכים לעשות במדבר היה ללמוד תורה, לא היו צריכים לדאוג לא למזון ולא ללבוש. במילים אחרות, הם לא היו צריכים לעבוד ולכן יכלו לעסוק ולהגות בתורה יומם ולילה. כאשר הגיעו המרגלים לארץ וראו את טובה, ואת הערים אשר בה, הבינו שלא יוכלו להמשיך באותה צורת חיים שהורגלו בה במדבר. כדי שהארץ תתן את פירותיה יצטרכו לעבדה, יצטרכו לבנות בתים ולטפחם. כלומר הבינו המרגלים שההנהגה הנסית תפסק, ויצטרכו לחיות בהנהגה טבעית ולא יוכלו להיות עסוקים בלימוד תורה כל זמנם כי יהיו עסוקים גם בצרכי פרנסה. דבר זה "הפחיד" את המרגלים. טעותם היתה שחשבו שחיים תחת הנהגה טבעית שבה צריך "לעבדה ולשמרה", זו ירידת מדרגה לעומת ההנהגה הנסית שחיו בה במדבר.

על כן בסוף עניין המרגלים, מביאים לנו אות לזכרון על מנת שלא נחטא, אלו הן הציציות שלובשים אנו על גופנו.

כאשר אנו מסתכלים בפרשת ציצית עולות לפנינו כמה שאלות: למה חוזרת התורה שלוש פעמים על מצות ציצית וכן במה הציצית מזכירה לנו את כל מצות ד' ומונעת מאיתנו לתור אחרי לבבנו. (מעניין הדבר שהפועל שמשתמשת בו התורה בפרשת ציצית להגדרת החטא הוא "לתור", כפועל שמשתמשת בו התורה כדי להגדיר את משימת המרגלים).

על מנת שנוכל להבין את השילוש בפרשת ציצית, יכולים אנו לעיין בפרקי אבות שם עקביא בן מהללאל מדבר גם על שלושה דברים שאם יסתכל האדם בהם לא יבא לידי עבירה: דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד לתן דין וחשבון. שלושה דברים אלו רמוזים לנו בפרשת ציצית. כאשר אומרת לנו התורה שלש פעמים את מצות ציצית, כל פעם באה כנגד אחד מהדברים שאומר עקביא בן מהללאל: ציצית זהו מלשון "מציץ מן החרכים", הסתכלות כפי שאומרת המשנה "הסתכל בשלושה דברים": "מאין באת" כנגדו מופיע "ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדודותם" כמ"ש "דור הולך ודור בא", צריך להבין שאני חלק ממשהו שהתחיל לפני. "ולאן אתה הולך" כנגדו מופיע: "ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת" שלאן אתה הולך זהו תכלית האדם ותכלת שבציצית רומז לתכלית סוד העולם. "ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון" וכנגדו: "והיה לכם לציצית וראיתם אותו" – ואין אותו אלא הקב"ה.

על זה נאמר בפרשת ציצית "ולא תתורו אחרי לבבכם" – דהיינו המחשבה, "ואחרי עיניכם" – דהיינו הדמיון. אלא תזכו לתור את הארץ שהיא המנוחה שעליה נאמר "וארון ברית ד' נוסע לפניהם לתור להם מנוחה".

ואכן חטאם של המרגלים נבע מהשקפת עולם אשר בה לימוד תורה מופשט, גבוה בערכו מההתמודדות המעשית בחיי היומיום.

ההתמודדות המעשית היא העיסוק בתורה בפועל בעוד שהעיון אינו אלא תורה בכח. ולהתמודדות זו יש עוד מימד נוסף שאינו קיים במדבר, דהיינו בחוץ לארץ: הניסיון להקים ולנהל חברה אשר כל בחינותיה המדיניים והכלכליים יהיו מכוונים על פי רצונו של הקב"ה, או במילים אחרות, חברה אשר מקבלת על עצמה את האתגר להפוך את המוסר המוחלט – את הטוב – ליסוד חייה המדיניים והכלכליים ואשר קוראת לאתגר הזה: "דת".

(שלח לך תשפ"א)