לקראת סוף פרשת עקב מופיעה אחת מפרשות קריאת שמע (דברים י"א, י"ג-כ"א): "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת
אבי וינרוט, עו"ד משה מדגיש בפני עם ישראל כי הקב"ה "לא ישא פנים ולא יקח שוחד". וקשה, הן מקרא מפורש בברכת כהנים (במדבר ו', כ"ה)
פרשת עקב כמו פרשת ראה אחריה ופרשת ואתחנן לפניה עומדת על הברית בין העם לאלוקיו המתבטאת במערכת יחסים של חובות וזכויות, שכר ועונש. עמידת העם
במהלך הפרשה התורה משווה בין שיטת ההשקיה, הנהוגה בארץ ישראל לעומת ההשקיה הנהוגה במצרים. בעוד, שבארץ מצרים ההשקיה נעשית על ידי שאיבת מים מהנילוס: 'כִּי
הלב תופס מקום מרכזי בתורה. מספר הפעמים שהלב מופיע בתורה, על הטיותיו השונות, עולה לכדי עשרות רבות, ומלמד על מקומן החשוב של "חובות הלבבות" בעבודת
ארץ ישראל – ארץ מיוחדת היא. ייחודה מצוי ברבדים שונים ומגוונים של המציאות. אחד מהם מודגש בפרשת השבוע שלנו – זוהי ארץ התלויה בגשם. לא
"שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתָּה עֹבֵר הַיּוֹם אֶת הַיַּרְדֵּן" (דברים ט', א) – אמר רבי תנחומא: שהיה משה מחבט עצמו לפניהן ואומר להם: אתם עוברים – אני
אחת הסכנות הגדולות שניצבות לפתחה של מערכת שלטון היא השחיתות, המוסרית והממונית. "הכוח משחית", קובעת אמרה נודעת שיצאה מפי הלורד האנגלי אקטון, "וכוח מוחלט משחית
בתוך נאומו הנלהב של משה רבינו לישראל עם פרידתו מהם, אנו זוכים בכמה וכמה פנינים של תובנות מחשבתיות עמוקות. אחת מהן היא שני הפסוקים המדהימים
ישנו פער קשה מאוד להאזנה בין מה שאנו קוראים בפרשת השבוע, לבין מה שאנו חווים על בשרנו, ונחשפים בכל יום למציאות המרה. התורה מציירת את
