
היהודים ושונאיהם במלכות אחשורוש
אחד המקורות שמהם שאבו שונאי ישראל וגורמים אנטישמיים למיניהם את הגושפנקא לשנאתם, והצדיקו בכך את הפוגרומים כנגד היהודים מופיע במגילת אסתר: "אֲשֶׁר נָתַן הַמֶּלֶךְ לַיְּהוּדִים

אחד המקורות שמהם שאבו שונאי ישראל וגורמים אנטישמיים למיניהם את הגושפנקא לשנאתם, והצדיקו בכך את הפוגרומים כנגד היהודים מופיע במגילת אסתר: "אֲשֶׁר נָתַן הַמֶּלֶךְ לַיְּהוּדִים

סיפור יהודי מספר על שני בחורי ישיבה "בריסקאיים", המחמירים במצוות עד הפרט הקטנטן ביותר, שבערב יום הפורים ערכו סיור בכל העיירה כדי למצוא "אביונים" שניתן

שני פנים למצוות זיכרון מה שעשה לנו עמלק בדרך בצאתנו ממצרים. פן אחד הוא הפן הפונה כלפי חוץ. אנו מצהירים במצווה זו כי אין אנו

בשורה של מדרשי חז"ל ניתן יחס מועדף לחג הפורים על פני יתר חגי ישראל. כך, למשל, במדרש שוחר טוב (משלי ט') נאמר: "כל המועדים בטלים,

וגם חרבונה זכור לטוב – למה ? במבט ראשון, דומה כי חרבונה ראוי להצטרף דווקא לזכורים לרע. הוא מאלה שלא קבלו הכרעה אמיתית לתמוך במרדכי

הרב חגי לונדין בספר יצירה (פרק חמישי וראה פירוש הרמ"ק שם) מצויה רשימה של מידות נפשיות אשר כל אחת מהן 'מוצמדת' לחודש אחר. כלומר כל

משנכנס אדר מרבין בשמחה – שמחה שייכת לעולם הסובייקטיבי של התגובה למציאות הנתונה. לעולם אנו נמצאים בין שני קטבים: החובה והרצון לשנות את מה שאפשר

בנימין מונק – מנהל "מכון ירושלים לחזנות" אם נתבונן בדברי הגמרא הידועים "משנכנס אדר מרבין בשמחה" – הרי שמטבע הלשון "משנכנס" הוא בהחלט ייחודי, מעניין

פנינה נויבירט "ויהי אמן את הדסה היא אסתר בת דדו" (מגילת אסתר ב', ז'). לפי המדרש השם "הדסה" ניתן לאסתר "על שם הצדיקים שנקראו הדסים"

הרב צבי קורן, ראש ישיבת אמי"ת נחשון, מטה-יהודה ורב קהילת 'כינור-דוד', רעננה התכלת מצויה בכמה מבגדיו של הכהן הגדול עליהם אנו קוראים בפרשת תצוה, והנה