מערכת שבתוןשמעון יצחקי (שיץ),רו"ח,נשיא אלביט הדמיה
אחת השאלות המרכזיות העולות למקרא המגילה נוגעת לתגובתו של אחשורוש לדבריה של אסתר המלכה לאחר המשתה השני. אסתר מטיחה במלך כי "נמכרנו אני ועמי להשמיד להרוג ולאבד". המלך אשר מספר ימים קודם לכך אישר להמן את תוכניתו הנוראה מופתע מאד מדבריה של אסתר: "מי הוא זה ואי זה הוא אשר מלאו לבו לעשות כן". האם הצליח המלך לשכוח תוך ימים ספורים את תוכניתו הנוראה?
מסיבה זו ומסיבות נוספות התייחסו חז"ל למלך אחשורוש כאל מלך שוטה. התיאורים הארוכים של משתאות המלך והשתיה לשוכרה של המלך תומכים בפירוש זה. עם זאת דומה כי התייחסות מזלזלת זו לאחשורוש אינה עולה בקנה אחד עם שלטונו העצום של מלך זה.
על מנת ליישב קושי נפנה לפירושו של המלבי"ם (רבי מאיר ליבוש בן יחיאל מיכל וייזר 1809-1879). המלבי"ם, אשר פירושו מאופיין בהצמדות לפשטי המקראות, הציע קריאה ייחודית של המגילה אשר יש בה כדי לשפוך אור חדש על הדמויות במגילה ויש בה גם כדי ליישב את קושייתנו. עיקר רעיונו של המלבי"ם מבוסס על השוואה בין דבריו של המן לאחשורוש לבין הכתוב באגרות שנשלחו לכל העמים.
כאשר אחשורוש מדבר עם המלך מתייחס הוא לעם (המן אינו מזכיר כי המדובר בעם ישראל) אשר אינו מקיים את דתי המלך ואשר דתו שונה מדתות כל העמים. לפיכך מבקש הוא לאבד עם זה. אחשורוש מסכים לבקשתו של המן ומעניק לו את הטבעת לצורך כתיבת האגרות. המן מנצל הזדמנות זו וכותב באגרות כי יש להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים. על בסיס הבדל זה מציע המלבי"ם כי המן ביקש מן המלך רשות לאבד את דתו של העם השונה בלבד. אחשורוש מסכים, איפוא, לגזרות דת אך אינו מעלה על דעתו כי המן מבקש להרוג את היהודים. המן מנצל הזדמנות זו וכותב אגרות בלי ידיעת המלך ולפיהן יש להרוג את היהודים ולא להסתפק בהעברתם על דתם. כך יובן מדוע על אף הזמן הרב שנותר לקיום הגזירה יצאו הרצים דחופים. המן פחד שמא תתגלה התרמית ולפיכך זרז את הרצים שיצאו לשליחותם מהר ככל האפשר.
המלבי"ם מוסיף ומחדש כי המן שלח שתי אגרות. אגרת אחת חתומה בה נכתב כי יש להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים. אגרת זו היתה חתומה ואסור היה לפותחה. ועוד אגרת נוספת, גלויה לכל העמים, בה נכתב כי יש להיות עתידים ליום י"ג אדר בו יהיה עליהם לפתוח את האגרת הראשונה. באופן זה לא ידע המלך על תוכניתו ולא יוכלו היהודים להתגונן מפניה.
(לימים יפעלו הנאצים הארורים, ממשיכי דרכו של המן הרשע, באותו אופן ויסתירו מן העולם את תוכנית הזוועה אותה כינו הפתרון הסופי).
אסתר המלכה אינה יודעת על האגרות שנשלחו. ייתכן ושמעה על רצונו של המן לאבד את היהודים (להעבירם על דתם) אך וודאי שלא שמעה על הגזרה להשמיד להרוג ולאבד. לפיכך שולחת היא לשאול את מרדכי על מה מתאבל הוא. מרדכי משיב לאסתר בשני שלבים: בתחילה מספר הוא לה על הדו שיח שהתקיים בין המן לאחשורוש בו ביקש המן לאבד את היהודים. לאחר מכן שולח הוא לה את פתשגן כתב הדת הנסתר בו נגזר גורל היהודים למיתה.
בדבר אסתר למלך אחשורוש משליכה אסתר יהבה על גילוי מזימתו של המן. מדוע אסתר היתה מחרישה אם הגזרה היתה להימכר לעבדים ושפחות? מדוע מלינה אסתר רק על ההריגה? מסביר המלבי"ם כי בכך רצתה אסתר להזכיר למלך כי הסכמתו ניתנה רק לאיבוד העם ולא להריגתו. המלך אחשורוש מבין כי המן עשה שימוש לרעה בטבעת שניתנה לו ועל כן חמתו בוערת בו. כאשר אחשורוש מגלה כי המן עושה שימוש בכוח שניתן לו לתלות את מרדכי שדיבר טוב על המלך מצווה המלך שיתלו את המן על העץ.
אחשורוש לא שכח איפוא את הגזרה שנגזרה על ידו. הוא מעולם לא שמע עליה.
