על ה"פיוט" 'אני פורים'

אחד הפיוטים החשובים שנכתבו לימי הפורים בתולדות עמנו הוא יצירתו של הפייטן הדגול לוין קיפניס, "אני פורים" (באמת! קיפניס, חתן פרס ישראל, כתב מאות שירים שעיצבו את פני חגי ישראל בעיני דורות של יהודים בארץ ישראל). פיוט זה, בן ארבעה בתים, מחייב תלמוד, ונביא אותו תחילה במלואו:

"אני פורים, אני פורים, שמח ומבדח / הלא רק פעם בשנה, אבוא להתארח / לה…לה…לה // הידד פורים, הידד פורים, הכו תוף ומצלתיים / הו מי יתן ובא פורים, לחודש לחודשיים / לה… לה… לה // אני ליצן בין ליצנים, הכל אני יודע / ואם תרצו אראה לכם, לקפוץ כמו צפרדע / לה… לה… לה // רבי פורים, רבי פורים, אמור נא לי מדוע / מדוע לא יחול פורים, פעמיים בשבוע / לה… לה… לה".
המתבונן בפיוט ימצא שהקשר הנפשי בין המחבר לפורים עמום ובלתי מוגדר. בשניים מבתיו (הראשון והשלישי) משוחח הפייטן על אודות עצמו, ובבית הראשון הוא אף מטשטש את הפער בינו כאישיות פרטית לפורים החג (יתכן שבהשפעת מצוות היום בהתבסמות?). אולם, דווקא הבית השלישי צד את עינם של גדולי הפרשנים, בשל הנסיון להתדמות לשתי ישויות כה שונות במהותן: ליצן וצפרדע. הליצנות נתפסה כתכונה שלילית בתכלית בידי חז"ל, וכך מובא במסכת דרך ארץ ה, ד: "תחלת עבירה – הירהור הלב, שנייה לה – ליצנות, שלישית לה – גסות הרוח, רביעית לה – אכזריות, חמישית לה – הבטלה, ששית לה – שנאת חנם, שביעית לה – עין הרע, הוא שאמר שלמה כי יחנן קולו אל תאמן בו כי שבע תועבות בלבו".
ומכאן קשה קושיה חמורה על הר"ר קיפניס, שביקש לראות עצמו כליצן דווקא בעיצומו של הפורים הקדוש! זאת ועוד, בשם הליצן מכניס הר"ר קיפניס את המלים: "הכל אני יודע", בחינת בלעם שתום העין (במדבר כד, טז), יודע דעת עליון. מדוע, אם כן, מובאת אמירה כה חמורה בשם דמות כה שלילית בפיוט ליום הקדוש?! אתמהה!
אמנם, נראים הדברים שראש הבית טמון בסופו, ומעשה חכמה גדולה העניק לנו כאן הר"ר קיפניס, בהביאו דוגמה ללימוד מאת הצפרדע. המתבונן בתולדות עמנו ימצא שהצפרדע מבורכת וראויה ללימוד, ואף רבנו ברכיה ב"ר נטרונאי הנקדן הביא משל נאה ממנה במשלי שועלים שלו (משל ב). ואכן, כבר קדמוהו חז"ל הקדושים, שלימדונו על מעלת ה"קפיצה" הצפרדעית (פסחים נג, ב):
"עוד זו דרש תודוס איש רומי: מה ראו חנניה מישאל ועזריה שמסרו [עצמן] על קדושת השם לכבשן האש – נשאו קל וחומר בעצמן מצפרדעים, ומה צפרדעים שאין מצווין על קדושת השם כתיב בהו 'ובאו ועלו בביתך […] ובתנוריך ובמשארותיך'. אימתי משארות מצויות אצל תנור? הוי אומר בשעה שהתנור חם, אנו שמצווין על קדושת השם – על אחת כמה וכמה!".
בקפיצת הצפרדעים יש לראות עוצמה רוחנית כבירה, כח נשגב של מסירות הנפש. ומדוע תלו חכמינו מדה זו דווקא בצפרדעים? דומה שחז"ל למדו מהצפרדעים שזו תכונתם המיוחדת והמשמעותית, והלא כל חיה וכל בריה עובדת את הקב"ה בתכונה המיוחדת לה (ויש לתמוה מדוע לא למדנו מהצפרדע לשרבב כלפי חוץ לשונותינו, שהלא כך עובדת הצפרדע את בוראה בהשיגה טרף לצורך קיומה, וצ"ע). ואכן, לא לחינם לימדונו רבותינו שהצפרדע אומרת "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" (פרק שירה, סוף שיר רביעי), הלא היא מגלה את כבודו יתברך בעולם, וכן יאה וכן נאה לה.
ממילא, אותו ליצן, הדמות הכה שלילית, שיודע "הכל", מלמד אותנו לקפוץ כמו צפרדע. הלא אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים, והליצן, הרשע כל ימיו, שמתגאה ומתייהר, מלמדנו שבקפיצה לתנור הוא מסוגל גם כן לעבוד את בוראו.
שמא רמז נוסף יש כאן, הלו ציוונו חכמינו להתבסם בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, ויש המהדרים לעשות כן אף בכל השנה כולה. גם כאן, מי שמתבסם בפורים הוא בחינת מרדכי שמתחפש להמן, ואילו מי שמתבסם בכל השנה כולה הוא המן הרשע שמתחפש למרדכי. בא, אם כן הליצן בפורים, ומגלה לנו שבתוכיותו הוא צפרדע, עובד ה' בשלמות וביראה.
כננס על גבי ענק נראה לי להוסיף עוד תופין נאה על הבית השלישי של הפיוט החשוב (השלישי הוא המובחר, כגון עיגלא תילתא וכיו"ב), שבדילוג האותיות במספר שבע עולה ממנו אבי"י מאפ"פ.
האם יש ספק בלב כל אדם בר דעת שהפייטן הדגול מרמז לנו סודות נסתרות בעומק גדול? אין ספק שמלמדנו כאן הר"ר קיפניס לכוון לשתי מימרות מאת גדולי ישראל. הראשון, כמובן – אביי, והשני – רב (רב בגימטריה מאפ"פ עם הכולל). המימרה של רב, אליה מכוון הר"ר קיפניס ללא ספק, מקורה בברכות סא, ב, שם לימדנו רב: "יצר הרע דומה לזבוב, ויושב בין שני מפתחי הלב". והלא מיהי החיה הבולעת זבובים להנאתה, במסירות נפש עילאית? הצפרדע, שבכך מסירה מהעולם את מכשול היצר הרע המתועב!
מימרתו של אביי, אליה מרמז הר"ר קיפניס, מופלאה עוד יותר, והיא מרמזת כלפי כל אותם חזנים שמקרקרים כצפרדע, ומטרידים הציבור בנעימתם, המובאת בסוף מסכת מגילה (לב, א):
"ואמר רבי שפטיה אמר רבי יוחנן: כל הקורא בלא נעימה ושונה בלא זמרה – עליו הכתוב אומר 'וגם אני נתתי להם חקים לא טובים וגו' '. מתקיף לה אביי: משום דלא ידע לבסומי קלא 'משפטים לא יחיו בהם' קרית ביה? אלא כדרב משרשיא, דאמר: שני תלמידי חכמים היושבים בעיר אחת ואין נוחין זה את זה בהלכה – עליהם הכתוב אומר 'וגם אני נתתי להם חקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם' ".
עם זאת, ניכר שדברי אביי לימות המשיח נאמרו, ומנהג ישראל תורה. פורים שמח!
(צו תשעא)