כל המאמרים במדור מועדים

לא תשכח את חטאי עמלק, אך תשכח את חטאי עמך. תמחה את זכר עמלק, ותאהב את זרע ישראל. נשכח, ונסלח. נמצא גשר לתיקון, לאחווה, לכלל

חמישה עשר באב ויום הכיפורים נכרכו יחדיו בשל מאפיינים משותפים. אמרו חכמים במסכת תענית "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים שבהן

צרת רבים, אומר הפתגם,חצי נחמה. אולי. אך פתגם זה בוודאי אינו משקף את כל עולמה של מורשת ישראל. בתורת ישראל, נחמה אינה מתבטאת בצרתם של

לפני שנים אחדות שמעתי מיבי יעקב, איש ירושלים, את אחד השיעורים הטובים ביותר בתיאטרון החיים. שיעור שמוכר לכל במאי מתחיל. אם חלילה באמצע ההצגה עולה

אבא סיקרא ראש בריוני ירושלים – בן אחותו של רבן יוחנן בן זכאי היה. שלח לו: בא בחשאי אלי. בא – אמר לו: עד מתי

בבואנו לכתוב על אודות השבת הקודמת לתשעה באב, נוטה הלב באופן טבעי לגעת בנושאים חשובים, אך כאלה שאנו רגילים לעסוק בהם תדיר. קשה להתעלם מהרלוונטיות

במוצאי שבת קודש יעמדו כל קהילות האשכנזים ויצטרפו לבני עדות המזרח באמירת הסליחות. הסליחות מאפשרות לנו להתחנן על נפשנו כציבור בטרם בוא יום הדין, לבטא

מעשה קמצא ובר קמצא שולב ב"אגדות חורבן", המופיעות בתלמוד הבבלי, במסכת גיטין (דפים נה-נז), המבקשת להציע פשר לחורבן הבית. קצרו של הסיפור (בתרגום לעברית): "מעשה

בשבת חזון אנו קוראים את ההפטרה המפורסמת מספר ישעיהו, המשמשת פתיח מרטיט לקראת ציון יום החורבן הנורא – ט' באב. אולם, אם נתבונן היטב בדברים

אמר רבי יוחנן: לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה. אלא דיני גזלנים שידונו? אלא אמור: שהעמידו דיניהם על דין תורה, ולא עשו