אמר רבי יוחנן: לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה. אלא דיני גזלנים שידונו? אלא אמור: שהעמידו דיניהם על דין תורה, ולא עשו לפנים משורת הדין (בבא מציעא ל ע"ב, בתרגום לעברית).
בדומה לתקופה שלפני החורבן, גם כיום אנו בתקופה של משפטיזציה מוגברת. לכאורה תופעה ברוכה – שכן כאשר 'שלטון החוק' הופך לערך עליון, ניתן לצפות שאימת הדין תמנע מעשי שחיתות הן במישור השלטוני והן במישור האישי.
ועם זאת, קיימת תחושה כי ככל שניתנת יותר עצמה למערכת המשפטית, רמת השחיתות האישית והשלטונית דווקא עולה. נעיין באחת מאגדות החורבן, דרכה נסביר את הסכנה שבבחינת המציאות דרך משקפיים משפטיות בלבד.
"מעשה באדם אחד שנתן עיניו באשת רבו, ושוליה של נגר היה. פעם אחת הוצרך רבו ללוות. אמר לו [שולייתו]: שלח אשתך אצלי ואלוונה. שלח אשתו אצלו. שהה עמה שלושה ימים. קדם [רבו הנגר] ובא אצלו. אמר: אשתי ששיגרתי לך, היכן היא? אמר לו: אני פטרתיה מיד, ושמעתי שהתינוקות נתעללו בה בדרך.
אמר לו: מה אעשה? אמר לו: אם אתה שומע לעצתי – גרשה. אמר לו: כתובתה מרובה. אמר לו: אני אלווך ותן לה כתובתה. עמד זה וגירשה, הלך הוא [השוליה] ונשאה. כיוון שהגיע זמנו ולא היה לו לפרעו, אמר לו: בוא ועשה עמי בחובך! והיו הם יושבים ואוכלים ושותין, והוא היה עומד ומשקה עליהן, והיו דמעות נושרות מעיניו ונופלות בכוסיהן. ועל אותה שעה נחתם גזר דין [של חורבן ירושלים]" (גיטין נ"ח ע"א – בתרגום לעברית).
אילו התייעץ אותו שוליה במשפטן על מנת להעריך את סיכויו להיות מורשע בפלילים, סביר להניח כי זה היה יכול להרגיעו: ניתן להניח שלא היו עדים כשרים לכך שהאשה שהתה בביתך; קשה יהיה להוכיח שבצעת עבירת מרמה שכן התנסחת בלשון שאינה וודאית 'שמעתי שהתינוקות נתעללו בה בדרך' ולא ניתן להוכיח שלא הגיעה אליך שמועה שכזו; עצתך ה'מתוכחמת' בדבר הגירושין והלוואת כתובת האשה – היא אולי לא מוסרית, אך אינה גובלת בפלילים; ולסיום: אכן קיימת חובה משפטית להשיב חוב – ולך קיימת זכות משפטית להפוך את רבך לעבדך, אם לא ישיב את חובו.
אך לכל מי שקורא סיפור מזעזע זה בעין מוסרית, ברור שנעשה כאן עוול הזועק לשמים. אותה קנוניה שרקם השוליה עם אשת רבו, היא אולי קשה ל'משפוט' – אך כל בר-דעת מבין כי על החברה להוקיע מעשה שכזה, ולעשות כל שביכולתה למנוע אותו. אלא שבחברה שבה יש מערכת משפט עצמתית – מתדלדל באופן טבעי כוחן של המערכות החברתיות האחרות, שאמורות למתוח ביקורת מוסרית וציבורית על מעשי שחיתות ועוול שאין אפשרות להרשיען בפלילים.
בתקופה בה מערכת המשפט היתה חלשה יותר, מציאת חשבון דולרים גרמה לפיטורי ראש ממשלה – בשל הביקורת הציבורית על מעשיו. אך כיום, לאחר שהועמדו אישי ציבור רבים בעבירות כאלה ואחרות, ומטבע הדברים לעיתים הסתיים המשפט בזיכויים), למדו אישי הציבור כי עצם הקלון שבעשיית המעשה אינה סיבה לסילוקם מן הבמה הציבורית.
(דברים תשסז)
חורבן המשפטיזציה
השארת תגובה