הרב אברהם רזניקוב (רב המרכז הרפואי איכילוב, תל אביב)צליאק היא מחלה אוטואימונית, שבה מערכת החיסון תוקפת את רקמות הגוף עצמו. המחלה נגרמת גם מחשיפה לגלוטן, שהוא חלבון המורכב מגלוטנין וגליאדין. הגלוטן מצוי בעיקר בדגנים כגון חיטה, שעורה ושיפון.
חולי צליאק אשר אסורים לחלוטין בגלוטן ותגובתם לאכילת גלוטן קשה, אינם רשאים לסכן עצמם או לפגוע בבריאותם ופטורים ממצות אכילת מצה משום פיקוח נפש, ויש להורות להם לאכול מצה נטולת גלוטן. הללו יאכלו את התבשילים האהובים עליהם וזו סעודתם.
חולים קלים יותר שאינם באים לידי סכנה אך עלולים לסבול סבל רב מאוד, יש להקל ולהתיר להם לאכול כזית ראשון במצה נטולת גלוטן וכנ"ל, משום שגם הם פטורים ממצוות עשה (הרב יעקב אריאל, שו"ת באהלה של תורה ח"ב סי' צ"ב).
לעומתם, חולים קלים עוד יותר הסובלים סבל קל בלבד באכילת כזית מצה, הרי הם חייבים באכילת מצה רגילה כדי לצאת ידי ספיקא דאורייתא. הרב עובדיה יוסף כותב, "מי שהוא רגיש מאכילת דגן של חטה, ויוכל להביאו לידי חולי, יכול לקיים מצות אכילת מצה בדגן של שיבולת שועל, שאף שיבולת שועל מין דגן הוא… ואף דלכתחלה יש לצאת ידי חובה בדגן של חטים, במקום חולי בודאי יש ליקח מכל מין דגן אחר שאפשר לקיים בו המצווה" (חזון עובדיה, פסח, עמ' ע"ו).
בספר 'נשמת אברהם' מספר שדיבר עם הרב עובדיה יוסף בכ"ב אדר תשס"ו, ואמר לו שאין שום פקפוק בזהותו של השיבולת שועל של זמננו, ומברכים על מצות אלו 'המוציא' 'על אכילת מצה' וברכת המזון (או"ח תס"א, ד', א' הערה 3).
הרב אליעזר וולדינברג כותב ביחס ל'כזית' ראשון בליל הסדר, שאמנם אינו חייב לצער עצמו בכך, אבל היות ואין בכמות קטנה וחד-פעמית נזק ממשי לחולה כרסת, רשאי להחמיר על עצמו ולאכול שיעור מצומצם, ואף לברך (שו"ת ציץ אליעזר חי"ט, כ"ב). למעשה, אם יכול לאוכל רק כזית אחד, לא יאכל מצה בתחילת הסעודה, יאכל סעודה ללא 'המוציא' ובסוף הסעודה ייטול ידיו ללא ברכה יברך ברכת 'המוציא' וברכת 'על אכילת מצה' ויאכל לשם 'אפיקומן' מצה בשיעור כזית, ולאחר מכן לא יאכל כלום. אם מותר לו לאכול שיעור שני זיתים ינהג כך, באכילה הראשונה אחר ברכת 'המוציא' וברכת 'על אכילת מצה' יאכל מצה בשיעור כזית, ובסוף סעודתו יאכל מצה בשיעור כזית לשם 'אפיקומן' (מ"ב תפ"ב ס"ג).
