מוגבלויות ללא הגבלות
תחילתה של פרשת השבוע, 'אמור', מציבה בפנינו אתגר קשה, כאשר היא מפלה ומדירה בעלי נכויות מעבודת המקדש, וקובעת שכהן בעל
ארכיון של: י״ז באלול ה׳תש״פ (ספטמבר 6, 2020)
למה אתם מדברים על זה?!
הרב ארלה הראל ראש ישיבת 'לב חדש' שילה חז"ל לימדונו ש'אין דורשין בעריות בשלשה', לימוד עניינים שהצנעה יפה להם, ראוי
משפט אחד יהיה לכם
הקריאה של התורה למשפט אחד בפסוק החותם את פרשתנו, מתפרשת בחז"ל במספר אופנים. האפשרות האחת היא לומר שהתורה מצווה על
עניבה, אש ואילן
יש כאלה שהדת עבורם היא כמו עניבה. הם לובשים אותה כפי שלובשים כל פריט לבוש – כמובן מאליו, בלי להקדיש
צדקה היא צדק
פרשת המועדות מהווה נושא משמעותי בפרשה. ברם, במרכז הפרשה מצוי פסוק, שלכאורה אינו קשור לסדר המועדות אלא להלכות מתנות עניים:
תהליך עצמאות שמח
פרשנים רבים תוהים מדוע חג השבועות מוזכר בתפילה ובחז"ל כיום מתן תורה וכחג מתן תורה, ואילו בתורה הגדרת היום ככזה
להיות חייל בצבא ה'
לפני שבוע וחצי חגגנו את יום העצמאות ובעוד שבוע וחצי נחגוג את יום ירושלים, ובתווך שבין המדינה לירושלים, נקרא את
אנשים עם מוגבלות במקדש החיים
טור אישי לפרשת אמור "מעשה באשה אחת, שהביאה קומץ של סולת, והיה כהן מבזה עליה, ואומר: כמה הן מקריבות! מה
אחר האבא או האמא?
בפרשת אמור התורה מספרת על קטטה שפרצה במחנה: "וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּנָּצוּ