מערכת שבתוןהרב ארלה הראל
ראש ישיבת 'לב חדש' שילה
חז"ל לימדונו ש'אין דורשין בעריות בשלשה', לימוד עניינים שהצנעה יפה להם, ראוי לו שייעשה באינטימיות. דבר זה הביא דורות של מלמדים לעסוק בנושאים הללו במסגרות סגורות ודיסקרטיות.
עד שכבר לפני למעלה מ-800 שנה, קבע הראבי"ה, כי בעידן שבו כל התורה כתובה שחור על גבי לבן, אין עוד כל טעם בהסתרה, וכי כל הנאמר בפנים מהר מאוד יזלוג החוצה בכל מקרה. ואם בימיו כך, קל וחומר בימינו, בתקופה בה הכל מוקלט, מוסרט ומופץ במהירות הבזק.
אחד הנושאים המושתקים ביותר, מאז ומעולם ועד לפני כמה שנים, היה יחסה של ההלכה והתורה לשאלת המשיכה התוך מגדרית (מת"מ, הומוסקסואליות בלע"ז). מפה לאוזן נלחשו קטעי דברים, ואיש לא העלה את השם המפורש על דל שפתיו. לאחרונה התעצמה תחושה בקרב רבנים, מחנכים ומטפלים רבים, כי הגיע העת ובשלה השעה לעיסוק פומבי בנושא.
כי צריך להתייחס לסבלם וכאבם העמוקים של המת"מניקים והמת"מניקיות, כי אי אפשר להתעלם מאנשים, כי הדבר הראשון שגדולי ישראל עשו לאורך כל הדורות היה לחוש את צערם של אנשים המתמודדים עם קושי, יהיה אשר יהיה.
הטיפטוף החל לפני יותר מעשור, וב"ה, באיסרו חג הפסח האחרון, הוא קרם עור גידים לכדי כנס שלם המוקדש לנושא, ביוזמת 'איגוד רבני קהילות' בנשיאות הרב שמואל אליהו ומרכז 'בקדושה'. לא ציפינו לביקוש כל רב. האולם היה מלא מפה לפה, ויותר מ-200 רבנים ומטפלים הטריחו את עצמם יום, אחרי העלאת הכלים לבוידעם, להגיע לירושלים ולשמוע הרצאות רבות ומגוונות משלל אנשי מקצוע, איש איש ותחומו.
כמובן, אי אפשר היה בלי מהומה זוטא – חברי ארגון 'הומואים דתיים' כלשהוא, אשר ביקשו להיכנס לכנס, נתבקשו להימנע מזאת, בשל היותו כנס מקצועי, המיועד לרבנים ומטפלים בלבד. כמה אנשי תקשורת שנכחו במקום עטו כמוצאי שלל רב על המציאה, והציגו את הארוע כ'הדרת ההומואים' מהכנס הדן בהם. קצת מצחיק, שכן בנכס נכחו נציגי ארגון 'חברותא – הומואים דתיים אורתודוכסים', ויו"ר הארגון אף דיבר בפני הקהל. בנוסף, דיבר בפני באי הכנס מת"מניק דתי, אשר שיתף בסיפורו האישי, על המסע הטיפולי שעבר אשר בסופו חווה שינוי בנטייתו המינית (למיטב ידיעתי, ארוע ראשון בהיסטוריה הישראלית, בו מתמודד מופיע בפני קהל המוני ומעיד על קורותיו בתהליך הכל-כך אינטימי הזה), כך שהאשמה על הדרה הינה חסרת שחר ומשוללת הגיון!
כל שחשנו היה שיש צורך לייצר במה נקיה, חופשית, שתאפשר לדוברים להתבטא באופן אמתי, ללא פחד וללא משוא פנים, בלי ש'יפוצצו' לנו את הרצאה באמצע בקריאות גנאי וצעקות (כפי שעשו לכותב שורות אלו לא פעם בארועים דומים, אשר היו פתוחים גם לחברים מ'הקהילה הגאה'). המציאות בה רבני ישראל חשים שהם נמצאים תחת אש צולבת ואינם יכולים לומר את האמת הפשוטה, המקובלת על כל העולם הרבני מקיר לקיר, שתורתנו הקדושה אוסרת על אורח חיים של זוגיות חד-מינית, איננה נסבלת. זו השתקה בולשיביקית ודיקטטורית. לא ניתן לה להימשך, ונזעק על כך בקול רם.
אבל, כמובן, קמו גם מתקיפים מן הצד השני – למה אתם בכלל מדברים על זה? למה לפתוח את הנושא? נעצום עיניים והכל יעבור… אז ב"ה שלא כך חושבים גדולי רבותינו, ולכן זכינו לחתום את הכנס בדבריו של מו"ר הרב יעקב אריאל, רבה של רמת גן, אשר עמד על החשיבות העצומה שיש בשיח על הנושא, כחלק מן השיח על מקומה של המשפחה המסורתית בחברה הישראלית בכלל. הוא קרא לכולנו לגלות רגישות ואמפטיה למצוקתם של המת"מניקים הדתיים, להבין את הקושי בו הם נמצאים, ולעזור להם לעשות ככל יכולתם להתמודד איתו בקדושה, ללא ויתור על מחויבות הלכתית, מתוך אהבת הבורא.
(אמור תשעז)
