וינרוט אבי (פרופ', עו"ד)שרה אימנו הלכה לעולמה והכתוב אומר (בראשית כ"ג, א'-ב'): "ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים, שני חיי שרה". מה פשר המילים: "שני חיי שרה"? הרי כבר נאמר בפתח הדברים: "ויהיו חיי שרה".
חז"ל משיבים במדרש (בראשית רבה נ"ח, א') מכוח דרוש לכתוב (תהילים ל"ז, י"ח): "יודע ה' ימי תמימים ונחלתם לעולם תהיה": 'יודע ה' ימי תמימים' – כשם שהם תמימים כך שנותיהם תמימות. 'ונחלתם לעולם תהיה' – נאמר 'ויהיו חיי שרה', מה צורך לומר 'שני חיי שרה' באחרונה? לומר לך שחביבים חייהם של צדיקים לפני המקום בעולם הזה ולעולם הבא". מה פשר הדברים? האם שרה חיה מאה ועשרים ושבע שנה בעולם הבא? במה חיה אפוא חיים כפולים?
חז"ל אומרים במדרש (בראשית רבה נ"ח, ג') כי "רבי עקיבא היה יושב ודורש והצבור מתנמנם. ביקש רבי עקיבא לעוררם ואמר: מה ראתה אסתר שתמלוך על שבע ועשרים ומאה מדינה? אלא תבוא אסתר שהייתה בת בתה של שרה שחייתה מאה עשרים ושבע שנה ותמלוך על מאה עשרים ושבע מדינות".
מה פשר ההקבלה הזאת בין 127 שני שרה לבין 127 מדינות מלכותם של אחשוורוש ואסתר ומה מעיר את הציבור באמירה הזאת?
החתם סופר מבאר כך. אצל כל אדם יש זמן ברוטו וזמן נטו. יש זמן מנוצל ויש זמן שנדרש לו לצרכיו. הכתוב אומר (תהילים ל"ז, י"ח): "יודע ה' ימי תמימים" וחז"ל דרשו כי הצדיק מושלם בניצול זמן. כל שעה נחשבת. על כן, כאשר נאמר "שני חיי שרה" בא הכתוב ללמדנו, כי להבדיל משאר העולם שיש להם "שעות מתות", שרה ניצלה כל שעת חיים – לרבות בלילות. הכיצד? כי מי שהתורה מפעמת בליבו, חושב כיצד לקיימה גם בשעות השינה. גופו ישן אך ליבו ער. מוחו הוגה בשנתו והוא גם משכים קוּם והופך שעות שינה לשעות ערוּת, כדי להספיק.
חז"ל אומרים (מדרש תנחומא פרשת חיי שרה, ד') כי כאשר אברהם ספד לשרה הוא אמר עליה את פרק ל"א בספר משלי: "אשת חיל מי ימצא" ואחד מן הפסוקים הוא (שם, ט"ו): "ותקם בעוד לילה". תוחלת החיים של שרה כפולה מזו של אדם רגיל, כי היא קמה בעוד לילה והכפילה את שעות פעילותה. בדרך זו הכפילה שרה את שנות חייה. "שני חיי שרה – שני לשון שנַיים, כי חייה כפול והיינו שנותיהם תמימים ולא יחסרו הלילות".
רבי עקיבא ראה כי הציבור מתנמנם בדרשותיו, והופך שעות ערוּת ושנות חיים לשעות תנומה ולזמן מת. זו "עת לעשות לה'", ואִילו הם: "הפרו תורתך". רבי עקיבא ביקש להחיות את הקהל ולהעירו, לא רק משנתו הגשמית אלא מתרדמתו הנפשית ומאדישותו. לשם כך רצה להציג בפניהם דמות שניצלה אף את לילותיה לעשיית טוב. מכל שכן שאין להירדם בבקרים. רבי עקיבא ביקש להציב מסר זה בלי להיות ישיר מדי ופוגע. על כן, פתח ואמר: 'במה זכתה אסתר שתמלוך על קכ"ז מדינות'?
בזכות שרה שעליה נאמר "ותקם בעוד לילה". היא ניצלה גם את שעות השינה. אם כן, רמז להם רבי עקיבא "כיצד באים אתם בימים וישנים בשעה שהחכם יושב ודורש"? מסר זה אכן מעורר. מעורר את הנפש. מעורר היטב.
הנה כי כן, הביטוי "שני חיי שרה" מלמד כי אדם צריך לחיות חיים שלמים, כשהוא מרבה כבוד שמיים, עוסק במצוות, בתפילה, ועיקר העיקרים בתורה – בכל עת ובכל שעה מימי חייו. אריכות שנים היא בידי הקב"ה. אבל, אריכות ימים היא בידי האדם, כי אם אין לו "שעות מתות", והוא עושה לילות כימים ומנצל את הזמן – הרי שמתווספות לו בכך – "שנות חיים". במקרה זה מתקיים הכתוב (משלי ג', ב'): "כי אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך".
