אחר האבא או האמא?

בפרשת אמור התורה מספרת על קטטה שפרצה במחנה: "וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּנָּצוּ בַּמַּחֲנֶה בֶּן הַיִּשְׂרְאֵלִית וְאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי" (ויקרא כד'). מפרש הרמב"ן: "וטעם בן הישראלית ואיש הישראלי – להורות כי העו"ג הבא על בת ישראל הולד אינו ישראלי", מכיוון שמעמדו אם ישראלי הוא או לא נקבע לפי האב, ובהיות אביו איש מצרי – הבן נחשב לגוי.
לאור זאת תמוה מאד, מדוע נקבעה בהלכה שהזהות היהודית הולכת אחר האם?
רמב"ם (הלכות איסורי ביאה טו', ג'): "עכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר" , וכך פסק גם השו"ע (אבן העזר הלכות פריה ורביה ד',יט), לאמור: יהודי הוא מי שנולד לאם יהודיה, הגם שאביו הוא גוי.
את השינוי בייחוס הזהות אחר האם בעם היהודי, נוטים לייחס לעזרא (פרק י') : "וְעַתָּה נִכְרָת בְּרִית לֵא-לֹהֵינוּ לְהוֹצִיא כָל נָשִׁים (הנוכריות) וְהַנּוֹלָד מֵהֶם … ְהַחֲרֵדִים בְּמִצְוַת אֱ-לֹהֵינוּ וְכַתּוֹרָה יֵעָשֶׂה". הוא ראה בילדים שנולדו לנוכריות, גויים גמורים שיש להרחיקם מעם ישראל, יחד עם הנשים הנוכריות, הגם שאבות הילדים הללו היו יהודים.
מקור נוסף (קידושין סח',ב') לעקרון הייחוס אחר האם נלמד מן הפסוק: "ולא תתחתן בם, בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנֶך. כי יסיר את בנך מאחרַי ועבדו אלהים אחרים – אמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחי: דאמר קרא: כי יסיר את בנך מאחרי – בנך הבא מישראלית קרוי בנך, ואין בנך הבא מן הגויה קרוי בנך, אלא בנה". כלומר, הבן מתייחס לאמו בכל מקרה, והדברים אמורים אף בבן הבא מנכרי, שייחשב כישראל.
השינוי הזה בגישת חז"ל, בא כנראה על רקע ריבוי הילדים מזוגות מעורבים, בתקופות שונות. בתקופת עזרא יהודים רבים נשאו נוכריות, וגם יהודיות נישאו לנוכרים בגלות בבל ופרס. בתקופת שלטון רומי הגברים היהודים נרצחו והנשים היהודיות נלקחו על ידי חיילי הלגיון הרומאי. הייתה קיימת סכנה של אובדן הזהות היהודית בתקופות אלה, ולכן תיקנו את תקנת היוחסין אחר האם, שהוגבלה לזהות היהודית בלבד, ואינה נוגעת לייחוסים האחרים כגון ירושה, מעמד אישי (כהן, לוי , ישראל), והשם, שהולכים אחר האב. בתקופות אלה ובתקופות פוגרום אחרות, מטבע הדברים, קל יותר להגדיר את אם הילד – יולדתו, מאשר את אביו – מולידו.
בעידן המודרני קל מאד לענות על שאלת ספק אב (או אפילו כשיש ספק אם) ביולוגי, בנסיבות שבהן ספק כזה מתעורר.
קיימות שיטות מדעיות אחדות, אשר בעזרתן ניתן לקבוע קשר של הורות ביולוגית בין גבר (או אישה) לבין הילד.
השיטה המדויקת ביותר היא הבדיקה על סמך גנטיקה מולקולארית. בשיטה זו בודקים את מבנה ה DNA , היינו החומר התורשתי המצוי בכרומוזומים. מבנה DNAהינו אוניברסלי, ולכן אותם מרכיבים כימיים משותפים לכל היצורים החיים. יחד עם זאת קיימת ייחודיות של ה DNA , המתבטאת ברצף שונה של אותם מרכיבים כימיים, בהם מצויים אזורים ייחודיים לכל פרט ופרט. לפיכך מהווים סמנים ייחודיים אלו כעין טביעת אצבעות מיוחדת של הפרט. לפי שיטה זו אפשר לברר את יחס הספק אב (או ספק אם) ליילוד, בוודאות קרובה ל-100%.
הבדיקות המדעיות הן עדיין טאבו אצל חלק מפוסקי ההלכה. עם זאת, חלק אחר מוכן לקבל אותן כהוכחה מסייעת, בכפוף להוכחה הלכתית (חזקה, רוב בעילות אחר הבעל וכו'), במה שקשור לנושאי ירושה והורשה, אך שוללים בתוקף בדיקות מדעיות לקביעת ממזרות, כדי לא להרבות ממזרים בישראל.
(אמור תשעז)