גם הא-ל עומד בפני זקן
"אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: בְּנוֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם גּוֹזֵר גְּזֵרָה – אִם רָצָה לְקַיְּמָהּ הֲרֵי הוּא מְקַיְּמָהּ, וְאִם לָאו סוֹף
"אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: בְּנוֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם גּוֹזֵר גְּזֵרָה – אִם רָצָה לְקַיְּמָהּ הֲרֵי הוּא מְקַיְּמָהּ, וְאִם לָאו סוֹף
בשנת השמיטה, מוטלת חובה על עם ישראל לחדול ממלאכת עיבוד הארץ. הכתוב אומר (ויקרא כה, א-ד) "כי תבואו אל הארץ,
צירה המרכזי של פרשת בהר כולל שתי הכרזות מהדהדות, הבאות בזו אחר זו: "וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת כִּי לִי הָאָרֶץ
פרשות בהר-בחוקותיי פותחות בקריאה מפתיעה: לעצור. לשמוט. להרפות. לא הכל בידינו, לא הכל שלנו, ולא הכל מותר תמיד. קריאה זו
אחרי פרשת אמור, המדברת על סטנדרט הנהגה ואמון, מגיעה פרשת בהר ולוקחת את עקרונות אלה אל המרחב הרגיש והמורכב של
הקשר בין האדם למשחקי מזל הוא עתיק יומין, כמעט כמו הציוויליזציה עצמה. מהטלת קוביות עשויות מעצמות ביוון העתיקה ועד לבתי
אהבת הגר וההגנה עליו מודגשת בתורה שוב ושוב, אולם מיהם הגרים בתורה? מן הכתוב מובן בבירור שהכוונה לאנשים שאינם מבני
פסח שני, שיצוין בשבוע הבא, הוא סמל לתיקון רוחני, להזדמנות שנייה. הוא מסמל תקווה – אף פעם המצב אינו אבוד,
בפרשתנו אנו נחשפים לשינוי שמו של יהושע בן נון, וכך נאמר בפסוק: "וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ". שינוי זה