הרב אליעזר חיים שנוולד (ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' מודיעין)חומש 'דברים' נקרא על שם הפתיח של פרשתנו: "אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן" (דברים א א). בחז"ל הוא נקרא 'משנה תורה' על שם: "וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר" (דברים יז יח). 'משנה תורה' היא מלשון 'לִשנות'; ו'לחזור שנית' על התורה – על ה'דברים'. ממנה בא גם המושג 'שינון' כ'לימוד' – כחזרה על הלימוד עד ש'יהיו משוננים' בפינו (עפ"י קידושין ל א). "ואינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחד" (חגיגה דף ט ב). בחומש זה נפרד משה רבנו מעם ישראל ומעביר את שרביט ההנהגה ליהושע. במעמד זה חוזר משה רבנו על חלק מה'דברים' שמוזכרים בחומשים הקודמים; על חלק מהמצוות ועל דברי המוסר וההדרכה לקראת אתגרי הכניסה לא"י.
ממה נובע הצורך לחזור ולשנות באזני העם את ה'דברים'? מדוע נדרש משה לחזור על הידוע?
מצד אחד, המילה 'משנה' מקפלת בתוכה את המשמעות 'לִשנות' אולם יש במילה 'משנה' כפל משמעות. היא מקפלת בתוכה גם את המשמעות של 'שינוי' כפי שדרשו חכמים: "וכתיב: 'וכתב את משנה התורה הזאת' – כתב הראוי להשתנות" (סנהדרין דף כב א). כי בכל 'חזרה' יש גם שינוי. היא אינה זהה לגמרי לקודמתה, יש בה משהו שונה שהתווסף מהפעם הקודמת. פעמים שיש צורך לחזור שנית על הידוע כבר כדי להאיר אותו מזוויות שונות, ולהבין אותו בצורה שלימה.
כאשר משה רבנו חזר באזני עם ישראל על ה'דברים', הוא האיר בהם צדדים חדשים ושונים, כפי שהתבקש לרגל השינוי במצב לקראת הכניסה לא"י. (המפרשים עמדו על השינויים שבין ה'דברים' שבחומש 'דברים' לחומשים הקודמים ובארו אותם).
אולם יש משמעות נוספת לכפל המשמעות של 'משנה תורה' – בחיבור שבין 'לִשנות' לבין 'שינוי'. ארבעים שנות המדבר ומשבריו לימדו כמה קשה לשנות את ההרגלים והתודעה שעם ישראל קלט בשנות עבדותו במצרים. זו היתה ונותרה משימת המנהיגות הקשה ביותר של משה רבנו, והוא עסק בה עד יומו האחרון.
אם רוצים להוביל 'שינוי' בהתנהלות האישית והציבורית צריך 'לִשנות' – לחזור 'על הראשונות', לשוב ולשנות בהתמדה ובסבלנות פעם אחר פעם עד אשר יושג השינוי המיוחל, יוטמע כטבע שני, ויהפוך להיות הרגל. רוב השינויים לא מושגים במהלך חד-פעמי, וככל שמדובר על שינוי גדול יותר, כך צריך 'לִשנות' יותר פעמים כדי להפוך אותו להרגל. כך גם בתחום התודעתי. כדי להטמיע מסר נצרך בתודעה האישית והציבורית צריך 'לחזור' עליו פעם אחר פעם, בסבלנות ללא לאות, למרות שמדובר בדברים 'נדושים' וידועים, שאין בהם חידוש, ולמרות שהשומעים 'מאותתים' שהם כבר שמעו אותם פעמים מספר, ונדמה שכבר לא יקשיבו או שיפטירו 'אוף' עוד פעם….
פרשת דברים נקראת בסמוך לתשעה באב. נדמה שאין מי שאינו יודע שבית המקדש נחרב בגלל 'שנאת חינם' ועתיד להבנות מתוך 'אהבת חינם'. לעם ישראל יש היסטוריה קשה של פלגנות ושנאת חינם שהביאו לחורבן. אנחנו גרמנו לעצמנו ע"י שנאת חינם ומלחמת אחים מה שגדולי אוייבנו לא הצליחו לגרום לנו. לגרום ל'שינוי' ולהתמודד עם 'שנאת חינם' זה אתגר לא פשוט. על כן בימים הללו באופן מיוחד חובה עלינו להשמיע את המסר הזה ו'לשנותו' אינספור פעמים. במיוחד כשברקע תקופת הבחירות, קמפיינים נגטיביים ומתחים פנימיים. גם אם יהיו ש'יאותתו' שמדובר על מסר 'נדוש'. לִשנות כדי לְשנות.
(דברים תשעט)
