איך מוכיחים?

בפתיחת ספר דברים פונה משה אל העם. מה מטרת הנאום הזה, הנישא בכניסה לארץ? על פי הספרי, מדרש תנאים לספר דברים, משה פונה לעם בדברי תוכחה. מכאן, ינסה המדרש להבין מהן דרכי התוכחה.
"אלה הדברים אשר דבר משה וגו'. וכי לא נתנבא משה אלא זה בלבד? והלא הוא כתב את כל התורה כולה… מה ת"ל אלה הדברים? – מלמד שהיו דברי תוכחות, שנאמר (דברים לב (וישמן ישורון ויבעט." המדרש מסיק שהיה צורך בדברי התוכחה מן המידע הנמסר בסוף ספר דברים – וישמן ישורון ויבעט. מהי, אם כן, דרך התוכחה שבה נוקט משה?
"אל כל ישראל". אלו הוכיח מקצתם – הרי אלו שבשוק היו אומרים: כך הייתם שומעים מבן עמרם, ולא הייתם משיבים לו דבר כך וכך? אם היינו יושבים שם היינו משיבים לו ד' וה' פעמים על כל דבר ודבר".
הקטע הקצר הזה בספרי לדברים משקף את ההבנה הפסיכולוגית העמוקה של חז"ל באשר לאופן שבו מתנהגות קבוצות. מדברי התורה ומדברי חז"ל במקומות אחרים נשמע שמשה לימד תורה או מסר את מסריו באופן מדורג: ליהושע, לאהרון ולבניו, לזקנים, לנשיאים, ומשם אל כל העם. ואילו כאן התוכחה נמסרת בכוונה אל מול כל ישראל, ללא יוצא מן הכלל. מדוע? משום שיהודים, מדורי דורות, בטוחים תמיד שהם היו יודעים לעשות זאת טוב יותר, כי התופעה שבה מישהו לא נכח באירוע, או לא התנדב לעשיה, אבל בהחלט יודע להסביר לאחרים מה הם היו צריכים לעשות, ואיך הוא לא היה נותן לזה לעבור ככה, וכמובן היה יודע מה לומר ולענות – היא עתיקה כימות קיומנו.
למשה חשוב לא רק שהמסר של התוכחה יעבור, אלא שיהיה ברור לכל מי שהמסר מגיע אליו שהדברים הם דברי אמת נכוחים, שתירוצים לא יעזרו הפעם, ושכל מי שרוצה היה לטעון כנגד או להשיב על הדברים – היה שם, וממילא, לא היה לו מענה כנגד טענות משה.
ועם זאת, מלמדים אותנו חז"ל, יש בדברים גם שבח גדול לישראל: "דבר אחר: 'על כל בני ישראל' – מלמד שהיו כולם בעלי תוכחה, ויכולים לעמוד בתוכחות". לא כל אחד מסוגל לשמוע תוכחה ולקבל אותה. ישראל השומעים את דברי משה ויודעים שהוא צודק – מעידים בכך על מדרגתם הגבוהה. מדרגה שעל סף הכניסה לארץ היא חשובה מאין כמוה – עם שעומד להתנהל באופן עצמאי חייב לדעת להתבונן פנימה, להקשיב לנביאיו ומנהיגיו, לתקן את הדרוש. כמו שאומר רבי טרפון, הדבר אינו מובן מאליו: "אמר רבי טרפון: העבודה! אם יש בדור הזה מי שיכול לקבל תוכחה!".
המדרש ממשיך ומביא מדברי ר' עקיבא שמהם אנחנו מבינים שתוכחה מצריכה שני צדדים: "אמר רבי עקיבא: העבודה! אם יש בדור הזה יודע היאך מוכיחים!".
לא קל לקבל תוכחה, לשמוע שטעינו. אבל צריך גם חכמה מיוחדת בדרך של השמעת התוכחה. כיצד אפשר לומר דבר שיהיה בגדר דבר הנשמע? דברי ר' יוחנן בהמשך הפיסקה, מלמדים אותנו את העיקרון המרכזי: "אמר ר' יוחנן מעידני עלי שמים וארץ, שיותר מחמשה פעמים נתקנתר עלי רבי עקיבא לפני רבן גמליאל ביבנה, שהייתי קובלני עליו והיה מקנתרו, ויודע אני בו שהיה מוסיף בי אהבה, לקיים מה שנאמר )משלי ט( אל תוכח לץ פן ישנאך, הוכח לחכם ויאהבך". בשביל להוכיח ולקבל תוכחה צריכה לשרור אהבה. תוכחה הבאה להראות כמה אני צודק וחברי טועה – לא תתקבל, אלא רק תוכחה שיש בה אהבה מצד עצמה, ושמבוססת על אמונו של השומע במוכיח – שיודע במוכיחו שמבקש להוסיף בו אהבה, ואם הוא חכם – גם יבין שעליו לקבלה.
(דברים תשעט)