הרב ד"ר משה רט (מכון עולמות)שני בתי המקדש נחרבו מסיבות שונות.
לא כולם שמים לב למשמעות של זה.
המשמעות היא, שהחורבן יכול להגיע מכיוונים שונים ובלתי צפויים. הוא לא סתם חוזר על עצמו.
תארו לעצמכם יהודים בבית שני. הם יודעים שבית ראשון נחרב בגלל עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. אז הם נזהרים מאד לא להיכשל בעבירות האלה, ובאמת במידה רבה הם הצליחו. אבל למרות זאת גם בית שני נחרב, והפעם מסיבה אחרת לגמרי – שנאת חינם. לזה הם לא התכוננו.
לאנשים יש נטייה להילחם את מלחמות העבר. אם האויב הצפוני כיסח אותם במלחמה הקודמת, הם יציבו את כל הצבא שלהם בגבול הצפוני, ואז יחטפו מתקפת פתע דווקא מהאויב הדרומי. מה לעשות, יותר קל להפיק לקחים מהעבר מאשר לחזות את העתיד, אבל העתיד אינו תמיד זהה לעבר.
אז הנה למשל אנחנו היום מדברים כל הזמן, ובפרט בימי בין המצרים, על שנאת חינם וכמה חשוב לתקן אותה באמצעות אהבת חינם. הכל נכון וחשוב – אבל לא בטוח בכלל שזו הבעיה הבוערת בימינו. אם קיימת אפשרות לחורבן שלישי חלילה וחס, הוא עלול להגיע מכיוון אחר לגמרי, כשם שהחורבן השני הגיע מכיוון אחר מהראשון. יהיו כאלה שיאמרו שדווקא עודף "אהבת חינם", שמובילה להתעלמות מפשעים ולהכשרת כל חטא ותועבה, הוא החטא המרכזי של ימינו. ויהיו שיצביעו על כיוונים אחרים. על כל פנים, אין סיבה לחשוב שמה שהיה הוא שיהיה. חשוב מאד לא להיכשל בשנאת חינם, וגם לא בעבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים – אבל אלה האויבים מהמלחמות הקודמות. יותר חשוב לפקוח את העיניים ולחפש אחר האויב החדש.
חשוב גם לא להיות שאננים. אמנם יש אמירות בנוסח "חורבן שלישי לא יהיה", אבל צריך לזכור שבית שלישי עדיין לא נבנה אפילו; אנחנו עדיין ממשיכים לקרוא כל יום שלוש פעמים את פרשת "והיה אם שמוע", המבהירה מה עלול לקרות אם לא שומעים חלילה בקול ה'. שום דבר לא מובטח לנו, ואנחנו לא יכולים לעשות מה שמתחשק לנו ולסמוך על כך שהכל יהיה בסדר. טוב להיות אופטימיים ולהתחזק בביטחון, אבל בה בעת להתחזק בעבודת ה', כדי שנהיה ראויים באמת לגאולה שלמה.
(דברם תשעט)
