האמת והטוב

כאשר אנו באים לקבל החלטות חשובות בחיינו, וכל שכן לבחור את מסלול חיינו עצמם, יש שני גורמים מרכזיים שעלינו לקחת בחשבון: האמת והטוב.

כולנו רוצים לדעת מה האמת. אם נדע מה האמת, נוכל גם לדעת אלו החלטות לקבל וכיצד לחיות את חיינו. ואכן, יש נושאים רבים בהם אנו מסוגלים לברר מהי האמת ומהו שקר. הבעיה היא שכבני אדם אנחנו מוגבלים, ולא תמיד אנחנו יודעים את האמת בוודאות. לפעמים אפשרות מסוימת נראית לנו נכונה בסבירות גבוהה, נניח ב-70-80%, אבל אנחנו לא יכולים להוכיח אותה באופן מוחלט. לפעמים אחוזי הסבירות נראים נמוכים אף יותר, נניח 50%. מה עושים במקרים כאלה?

כאן נכנס לתמונה הגורם השני: הטוב. אם אין לי דרך להכריע איזו מהאפשרויות נכונה, עלי לבדוק איזו מהן טובה יותר עבורי, ולפי זה להכריע. כמובן, תמיד יש עדיפות לאפשרות בעלת הסבירות הגבוהה של האמת, אך גם כאשר הסבירות פחות גבוהה, ההיגיון מורה לבחור בדרך שעושה לי טוב (ובלבד שאינה מופרכת לגמרי).

דוד דישון, בספרו "ספקן באמונתו יחיה", מסביר כיצד שיקול הדעת המבוסס על שני הגורמים הללו הוביל אותו דווקא מתוך הספקנות אל היהדות. הוא הגיע למסקנה שהיהדות היא דרך חיים טובה ומועילה, המביאה אושר ושגשוג לאדם ולחברה. כאשר הוא בוחן אותה בשכלו, הוא רואה שאי אפשר להוכיח את כל טענותיה במאה אחוז, ותמיד יש קושיות וספקות. אף על פי כן, הסבירות שהיא אמת היא גבוהה, ולכן הצד של הטוב שבה מכריע את הכף לטובתה. אם דרך החיים היהודית טובה עבורי, לא מפריע לי שיש לגביה שאלות וקושיות, כל עוד קיים גם סיכוי גבוה שזוהי אכן האמת.

לא פעם פנו אלי אנשים שהרגישו שאמונתם מתערערת משום שגילו שלא ניתן להוכיח את אמיתות היהדות במאה אחוז. הם הופתעו כאשר הסברתי להם שאין בכך צורך; וכי באיזה תחום בחיים אנו דורשים ודאות של מאה אחוז? אנשים מתחתנים, לומדים מקצוע, מקבלים החלטות רפואיות, מדיניות וכלכליות על סמך אחוזים נמוכים בהרבה. מה פתאום שדווקא בנוגע לדת לא נסתפק בפחות ממאה אחוז?

אין זו אלא עצת היצר הרע. אם זה סביר וזה טוב, זו הבחירה המתבקשת.

(פורסם בפרשת עקב תשע"ט)