מחויבוּת

ספר דברים. בפני העם מוצבת ציפייה: "רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם, אֶת-הָאָרֶץ; בֹּאוּ וּרְשׁוּ אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם" (דברים א', ח').
ארץ ישראל הובטחה לעם ישראל מימים ימימה. לאחר מסע פיסי ונפשי מפרך, שהוביל עד לפתחה, נדרש כעת מאמץ נוסף, המצריך דרבון ועידוד. בואו, קורא לנו ה', היכנסו וממשו את חובתכם וייעודכם.
עיון בכתוב מגלה כי הכניסה לארץ אינה כרוכה רק בהפגנת עליונות צבאית וכיבוש שטח נתון ("רְשוּ"), אלא עניינה העיקרי הוא הצהרה וביטוי של מחויבות, מצד הנכנסים, כלפי עמם ומורשתם ("לַאֲבֹתֵיכֶם"), ארצם ("הָאָרֶץ") ובוראם ("אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה'").
מחויבות הנה עמדה נפשית ומעשית, אשר רבים מאתנו מתקשים לנקוט, לטפח ולהחזיק בה, למרות השכר הרב בצידה.
תיאוריות ארגוניות מזהות שלושה תנאים, שמקדמים מחויבות למקום עבודה:
1. התקשרות רגשית – הזדהות עם הערכים והמטרות של השותף לקשר.
2. חישובי עלות תועלת – כאשר יש יותר תועלת להישאר.
3. פיתוח חובה מוסרית – להתמיד ולהישאר בקשר " לכל החיים".
(מבוסס על מחקרם של Meyer & Allen, 1991 )
במחקר נמצא גם שמשתנים אישיותיים וסביבתיים, כגון גיל (מבוגר), מגדר (נשים) ומרחב פעולה והתפתחות בתוך הקֶשֶר, נקשרים עם מחויבות גבוהה למקום העבודה.
באשר למחויבות בזוגיות, משקל מכריע ניתן למרכיב ההערכה העצמית (החיובית) כבסיס ליצירת מערכת יחסים יציבה ומשמעותית, זאת לצד מוכנות להשקיע מאמץ, לסלוח על שגיאות, להקשיב ולכבד את בן הזוג כאדם עצמאי ובעל תכונות חיוביות.
עם ישראל עומד על סִפה של מערכת יחסים שנחלמה והועברה מדור לדור, ככמיהה עתיקה. האם יממש אותה?
נדמה לי כי ערב הכניסה לארץ, משה רבנו מציע לעמו, ואף לנו, תובנה ומבט חדש על יחסי העם והארץ: קשיות העורף, התלונות, הרצון לשוב למצרים, הפחד למות במדבר, החשש לאכזב את ה', ההתפרצויות הרגשיות ובקשות הסליחה החוזרות ונשנות… כל אלה היו ועדיין מהווים סימפטומים של חשש ממחויבות.
בניית מחויבות, היא לתפישתי אחת המטרות המרכזיות של ספר דברים. בכלל זה – חיזוק ההערכה העצמית ברמה הפרטית והלאומית, שרטוט ודיוק של ערכי מורשת, דת והתיישבות, חינוך להתמדה בקֶשֶר ולפיתוח מערכות יחסים המושתתות על הערכה וכבוד.
(דברים תשעט)