כל הפוסטים של ד"ר נעמי (יפה) עיני (פסיכולוגית חינוכית ובוגרת בי"ס מנדל למנהיגות חינוכית)

כבר תקופה ממושכת שביום חמישי, בסביבות השעה ארבע אחה"צ, מגיעות תמונות צובטות לב: הבן במדים, מחזיק פעוטה חייכנית. אני מברכת

כאשר תקווה או חלום מתגשמים ברגעים הראשונים, הם מלווים בשמחה גדולה. אך לרוב, תוך זמן קצר יחסית, עוצמתם מצטמצמת ופער

בחג הסוכות אנו חשופים לקולות. דפנות הסוכה והגג הפתוח לכוכבים, משרטטים עבורנו מציאות אפשרית חדשה מחוצה לנו ובתוכנו. בחג הסוכות

לא אחת, אני שואלת את עצמי כיצד חוֹוֶה אדם מבוגר את המלחמה הנוכחית. מידע שאספתי מאנשים מבוגרים סביבי (בני 75+)

אלפרד אדלר היה פסיכיאטר ופסיכואנליטיקאי. בילדותו הוא סבל מבריאות לקויה, ובהיותו בן חמש נפטר אחיו הצעיר. לצד עובדות קשות אלה,

כבר יותר מ – 1000 ימי מילואים נזקפים לילדיי מאז תחילת המלחמה. כעת צו 8 חדש, שכולל כניסה לעזה, מאיים

ספרו של אלי שרעבי – חטוף – סיקרן אותי מאוד. הן בשל היותו תיעוד מדויק של המתרחש היום בעזה והן

תגובה שכיחה במצבי אי ודאות היא חוויית הצפה, פיזור מחשבתי והתנהגותי וקושי להתמקד. "רק מה שחשוב – החתירה לעיקר והוויתור

הנה כותרות במגוון קבוצות ווטסאפ, בהן אני חברה: "מגיעה לנו מדינה משגשגת, פורחת, מובילה", "מסיימים את המלחמה, מחזירים את החטופים,

דרכים רבות להתמודד עם מצוקה ומצב מאיים. חלוקה גסה תבחין בין התמקדות באיום, מחולל המצוקה, להתמקדות במימוש היעד, שעוכב ונחסם