הידיעה והבחירה

בפרשתנו מזכירה התורה תופעה ייחודית ויוצאת דופן שפותחת לנו צוהר נוסף לעולם המופלא של הבחירה האנושית. נביא שקר, מאחז עיניים, שמתחזה בפני העם כנביא אמת שהקב"ה מתקשר אתו. בצורה שקשה להבינה ניתנה בידו היכולת גם לעשות אותות ומופתים שלא בדרך הטבע כדי להוכיח לעם את 'אמיתות' נבואתו.

הדבר מעלה את השאלה כיצד הקב"ה 'משתף פעולה' עם נביא השקר ו'מאפשר' לו להטעות את שומעי לקחו? התורה מלמדת שהאפשרות הזו קשורה לעולם 'הבחירה החופשית' והיא ניתנה כדי 'לנסות' את העם: "לא תשמע אל דברי הנביא ההוא או אל חולם החלום ההוא כי מנסה ד' אלקיכם אתכם לדעת הישכם אוהבים את ד' אלקיכם בכל לבבכם ובכל נפשכם"  (שם ד). נביא שקר הוא נסיון שהקב"ה מנסה את עם ישראל כדי 'לדעת' שהוא אכן אוהב את הקב"ה בכל מחיר.

המפרשים הראשונים תהו לשם מה זקוק הקב"ה להעמיד את האדם בנסיון? וכי אין הקב"ה 'יודע' מראש את תוצאותיו? "כבר פירשתי כי אין נסיון בשביל הקב"ה כי הכל גלוי לפניו" (חזקוני דברים יג ד). כלומר, הקב"ה יודע מראש מה תהייה הבחירה של האדם והאם הוא יעמוד בנסיון, אולם הוא בחר לנהל את העולם על פי כללי מידת הדין והרחמים והם אינם יודעים מראש מה תהיה בחירתו של האדם: "'למען אנסנו' – אין נסיון גבי הקב"ה שכל מה שהיה והווה ועתיד להיות גלוי לפניו, אלא ניסהו לפני מידת הדין שהיתה מקטרגת עליהם ועל מידת הרחמים שהיתה מבקשת עליהם רחמים יותר מדאי. 'הילך בתורתי' – לא יהא פתחון פה למדת הדין לקטרג עליהם ואף לא יהא פתחון פה למידת הרחמים לבקש רחמים יותר מדאי" (חזקוני שמות טז ד, וראה גם פירושו בדברים ח ב).

הידיעה האלוקית מראש מה תהיה הבחירה של האדם, מעלה שאלה לוגית נוספת על הזיקה שבין 'הידיעה והבחירה'. הרמב"ם העלה אותה במלוא עוצמתה. הרי אם הקב"ה 'יודע' מראש מה תהיה הבחירה של האדם, כיצד נשמר לאדם החופש לבחור כרצונו. האם הוא יכול לבחור בצורה הפוכה ממה שהקב"ה יודע מראש?! ואם לא, אין לו חופש בחירה כלל ועיקר!: "שמא תאמר והלא הקב"ה יודע כל מה שיהיה וקודם שיהיה ידע שזה יהיה צדיק או רשע או לא ידע אם ידע שהוא יהיה צדיק אי אפשר שלא יהיה צדיק ואם תאמר שידע שיהיה צדיק ואפשר שיהיה רשע הרי לא ידע הדבר על בוריו? דע שתשובת שאלה זו ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים וכמה עיקרים גדולים והררים רמים תלויים בה! אבל צריך אתה לידע ולהבין בדבר זה שאני אומר כבר בארנו בפ' שני מהלכות יסודי התורה, שהקב"ה אינו יודע מדיעה שהיא חוץ ממנו כבני אדם שהם ודעתם שניים, אלא הוא יתעלה שמו ודעתו אחד, ואין דעתו של אדם יכולה להשיג דבר זה על בוריו. וכשם שאין כוח באדם להשיג ולמצוא אמתת הבורא שנאמר: 'כי לא יראני האדם וחי', אין כוח באדם להשיג ולמצוא דעתו של בורא. הוא שהנביא אמר: 'כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי'. וכיוון שכן הוא, אין בנו כוח לידע היאך ידע הקב"ה כל הברואים והמעשים, אבל נדע בלא ספק שמעשה האדם ביד האדם ואין הקב"ה מושכו ולא גוזר עליו לעשות כך ולא מפני קבלת הדת בלבד נודע דבר זה אלא בראיות ברורות מדברי החכמה ומפני זה נאמר בנבואה שדנין את האדם על מעשיו כפי מעשיו אם טוב ואם רע וזה הוא העיקר שכל דברי הנבואה תלויין בו". (רמב"ם תשובה ה ה, ועי' בהשגת הראב"ד שם).

אמנם מבחינה לוגית קשה לתבונה האנושית להכיל את המורכבות הזו, כמו ביחס להיבטים נוספים של מציאות הקב"ה, אולם זו המציאות. מצד אחד אכן הקב"ה יודע מראש מה תהיינה בחירותיו, ומאידך יש לאדם בחירה חופשית ומוחלטת להחליט כרצונו. (ראה תשע"ח)