יצחק דביר
דגים מהווים אופציה קלה להעשרת התפריט בחלבונים. אפשר בקלות לזהות את כשרותם, ולכן הם מצרך מבוקש למטיילים בחו"ל.
זיהוי כשרות הדג – שמם של הדגים אינו זהה בשפות השונות, כמו כן ישנן 'משפחות' דגים הכוללות דגים כשרים ושאינם כשרים. למשל: תחת השם 'טונה' משווקים כ-40 זנים שונים. דג שיש עליו קשקשים הינו כשר בוודאות, ולכן יש לקנות דג עם עור כשהקשקשים שעליו ניכרים בבירור (גירוד של עור הדג מזנבו לראשו יבליט את הקשקשים ויקל על זיהויים).
בדגים פרוסים ('פילה') שמיובאים מסין זיהוי הקשקשים אינו מספיק מפני שישנו חשש לשימוש בחומרים אסורים, ואין להשתמש בהם ללא כשרות.
הטיפול בדג – אם ברשותכם אמצעים לחתוך ולפלט את הדג עשו זאת בעצמכם. במידה ומבקשים זאת מהמוכר יש להקפיד שהחיתוך והטיפול ייעשה לעיניכם (מחשש לחילופו בדג טמא), ולוודא שהסכין ומשטח החיתוך נקיים לפני הטיפול בדג.
נקיון מטפילים – בין אלפי היצורים הימיים ישנם 'טפילים' הנצמדים לעור הדג וניזונים ממנו. הם אינם כשרים ולכן לפני השימוש בדג עלינו להסיר את העור או לשפשפו. אם על בשר הדג נגלה סימנים אדומים או חורי כניסה ייתכן שטפילים חדרו אליו ויש להסיר מבשרו בעומק של כחצי ס"מ.
כדי לקבל חמצן במים הדג בולע מי ים רבים אותם הוא פולט דרך הזימים. במים מעורבים יצורים רבים שאינם כשרים שיכולים גם להוות את מזונו של הדג. כדי לוודא שלא נאכל אותם, עלינו להסיר את ראש הדג עם הזימים ואת האיברים הפנימיים שבחלל הבטן. כדי לוודא שטפילים שהדג בלע לא חדרו לבשרו יש לגרד את חלל הבטן בסכין ולשטוף היטב במים.
בחלק מסוגי הדגים מצויה תולעת האנסיקיס, התולעת מתחפרת בבשר הדג, וזיהויה אפשרי רק מול אור אולטרה סגול. הפוסקים נחלקו האם תולעת זו אסורה והמהדרין המקפידים על כך יוכלו למצוא באתר כושרות את רשימת הדגים שבהם היא מצויה ולהמנע מהם.
הכנת הדג – הדג יהיה כשר למאכל רק בתנאי שיוכן בכלים, תבלינים ורטבים כשרים, לכן אין היתר לאכול דג שנצלה במסעדה גם אם מזהים את הקשקשים, מפני שצריך להשגיח שלא מתבלים אותו, שאינו נצלה על הרשת (שלרוב אינה נקיה), ושגוי לא יכין אותו. כדי לצלות על מנגל משומש יש לעטוף את הדג ב-2-3 שכבות נייר כסף ולצלותו בעצמנו.
(דברים תשעט)