פירות יבשים

ט"ו בשבט התקדש כ'חג הפירות היבשים', ככל הנראה כשאריות מימי הגלות בהם התרפקו בגעגוע על הפירות היבשים מארץ ישראל. באופן אבסורדי, בימינו מרבית הפירות היבשים המעטרים את השולחן בחגה של ארץ ישראל – מיובאים מחו"ל.
בעבר, ייבוש הפירות נעשה ע"י הנחתם בשמש. גם כיום ישנם מספר פירות שמיובשים באופן פשוט, כגון: משמש, תאנים, אננס (כשאין בו צבע או תוספת טעם מיוחד), תמרים, והפירות החיים (אגוזים וערמונים בקליפתם, קוקוס חי, שקדים קלופים), כל אלו אינם עוברים תהליך בעייתי, ורק אם מקורם מארץ ישראל הם זקוקים להכשר על מנת לוודא שהם אינם ערלה, והופרשו מהם תרומות ומעשרות כדין. מובן שכל אלו זקוקים לבדיקה מדוקדקת מחרקים, כל פרי ועניינו.
מנגד, התפתחות התעשיה הביאה עמה שיטות שונות לשימור הפירות המיובשים. אפשר להיווכח בכך בביקור בחנויות אורגניות ולראות שהסחורה האורגנית יפה פחות, ואורך החיים שלה קצר יותר. זאת משום שפירות יבשים רבים מרוחים בשומנים המבריקים את הפירות, ומערבים בהם חומרים משמרים לשמירה על צבע הפרי והארכת חיי המדף שלו. חומרי העזר הללו מופקים לעיתים ממקורות שאינם כשרים, ועל כן הם זקוקים להכשר. בין הפירות המכילים אותם אפשר למנות: אגוזים קלופים (פרט לאגוז מלך מארצות הברית שאינו זקוק להכשר), פירות מיובשים למיניהם: אגס, אוכמניות, אפרסק, אתרוג, בננה צ'יפס, דובדבן, חמוציות, לדר, מלון, מנגו, פפאיה, צימוקים, קוקוס, קליפות הדרים, תפוח.
בפירות שעוברים תהליך של עיבוד יזום, בתנורים או על ידי בישול, ישנן סיבות נוספות לצורך בהכשר: 1. חשש בישולי עכו"ם. 2. חשש לכשרות כלי הבישול או הקלייה. גם אם הם מבושלים בכלים ייחודיים יש חשש שהם מחוממים באמצעות קיטור המשותף למפעלים שאינם כשרים. 3. בקלייה בתנור מורחים לעיתים שומן על גבי משטח הקלייה כדי שלא יידבקו. משום כך כלל הפיצוחים הקלויים זקוקים להכשר, ובנוסף גם שזיף מיובש ותפוז סיני שלעיתים עוברים בישול בתהליך ייבושם.
סיכום: בפירות המיובשים הבאים חששות הכשרות אינם מצויים ואפשר להשתמש בהם ללא הכשר: אגוזים וערמונים בקליפתם, קוקוס חי, שקדים קלופים, אננס מסוכר (ללא חומרי צבע וטעם מיוחדים), משמש מיובש, תאנים (לאחר בדיקה מדוקדקת) ותמרים. בכל אלו יש לבדוק את ארץ הייצור, ובמידה ומקורם בארץ ישראל יש לוודא את כשרותם לענין ערלה, תרומות ומעשרות.
(בשלח תשפ)