כשרות הביצים

הכלל הקובע את כשרותם של מוצרים מן החי הוא "היוצא מן הטמא טמא". ביצי בעלי חיים טמאים אסורות באכילה, לדוגמא: בת יענה, צב, חלזון, קוויאר שחור, ואילו ביצי עופות טהורים מותרות, לדוגמא: אווז, יונה, תרנגולת.
חכמים נתנו סימנים לביצים מעופות טמאים על פי שיפועי הזויות שבקצה הביצה ('חד וכד'), אך למעשה על מנת לדעת בביטחון שהביצים שייכים לעוף טהור יש צורך בזיהוי ודאי. ביצי התרנגולת הן המצויות בשווקים (רק בישראל מוטלות בשנה יותר מ-2 מיליארד ביצים) ועל כך כתב השולחן ערוך (יו"ד פו, ב): "עכשיו נוהגים ליקח ביצים בסתם מכל אדם לפי שאין ביצי עוף טמא מצוי בינינו".
סוגית בדיקת הדם בביצים אף היא משמעותית לענייננו. בשונה מימי קדם, בימינו מרבית הביצים מוטלות בלולים בהם מתקיימת הפרדה בין זכרים לנקבות. המיונים שעוברות התרנגולות לפני הגיען אל לולי ההטלה כמעט ואינם מותירים מקום לטעויות, ולכן גם אם נמצאה בהם טיפת דם היא אינה שייכת לאפרוח אלא נובעת ככל הנראה מדימום במערכת הרבייה של התרנגולת. חכמים למדו מן הפסוק שדם שכזה כלל אינו אסור באכילה, אך מחמת החשש למראית עין ושמא יתירו אכילת דם גם במקרים נוספים, הורו חכמים להסיר את הדם עצמו מן הביצה לפני האכילה (שאר הביצה מותרת בשימוש).
על המטיילים בחו"ל להסב את תשומת הלב לשני עניינים:
ביצים חומות – צבע הביצה כצבע התרנגולת, תרנגולות בצבע כהה מטילות ביצים חומות, בביצים בצבע זה ישנם אחוזים גבוהים יותר של דם, משום כך בישראל ממעטים לשווק אותן. לעומת זאת בספרד, למשל, הביצים הללו מצויות הרבה יותר, ועל המשתמשים בהן להקפיד יותר על בדיקתן.
ביצים מופרות – כאמור, דינו של הדם בביצים קל יותר בשל ההפרדה בלולים, אך בארצות שאינן מפותחות, ביצים רבות משווקות מלולים שבהם מעורבים זכרים ונקבות. גם בארצות הברית ישנו שיווק מסודר של ביצים מופרות (Hatching Eggs), ביצים אלו מותרות באכילה, אך אם נמצא בהן דם לעיתים אין להסתפק בהסרתו מן הביצה אלא יש להשליך את כולה.
ביצי אווז 'באלוט' המשווקות בארצות המזרח מכילות בתוכן אפרוח בשלב התפתחות מתקדם, והן כמובן אסורות באכילה.
בפינה זו עסקנו בכשרותה של הביצה עצמה, אך ביצה מבושלת אסורה הן מחמת בישולי גוים, והן מחמת החשש לכשרות הכלים בה בושלה.
(תרומה תשפ)