גיוס חרדים – הדרך שלא נבחרה

ד"ר גלעד מלאך
פרק נוסף בעלילה הנפתלת של גיוס חרדים לצה"ל נכתב בחודש האחרון על ידי ועדה במשרד הביטחון. לראשונה, הוצג על ידי גורם מקצועי ולא פוליטי מתווה לחקיקה שנועד להגביר את שילוב החרדים בצה"ל ואת השוויון בנטל.
מסקנות הוועדה נסמכו על ועדות רבות שקדמו לה, שהידועות שבהן הן ועדת טל, פלסנר, פרי ושקד. חלקן ניסו לייצר מתווה המקדם גיוס חרדים לצה"ל בלי כלים של ממש ומטבע הדברים לא קידמו זאת בצורה מספקת ואף נפסלו בבג"ץ. חלק אחר ניסה ללכת "על הראש" של החרדים ועורר אצלם התנגדות חריפה שפגעה אף היא בתהליך של גיוס חרדים לצה"ל.
נדמה שהמתח בין בית המשפט העליון המשקף במקרה זה את עמדת מרבית הציבור הדורש שרוב החרדים יתגייסו לשירות צבאי לבין העמדה החרדית המתנגדת לכך בתוקף, איננו ניתן לפתרון. אם תרצו, זהו מקרה נוסף של קשר גורדי בלתי ניתן להתרה בין בג"ץ לבד"ץ.
הוועדה הלכה ב"דרך האמצע" לעומת קודמותיה בכך שעיגנה בחוק יעדי גיוס עולים של חרדים ויצרה תמריץ לעמידה ביעדים באמצעות סנקציות כלכליות על תקציב הישיבות במקרה של אי עמידה בהם. מאידך, היא נמנעה מלקבוע סנקציות פליליות וחיוב גיוס לכל החרדים במקרה של אי עמידה ביעדי הגיוס. בכך, היא יכולה להיענות גם אם בדוחק, לרצון לקדם שוויון מצד כלל הציבור בישראל ולשאיפה החרדית לשמור על לימוד התורה ובחורי הישיבות. בפועל, המתווה יוכל לקבל "ציון עובר" אם הוא יזכה להסכמה (אף בשתיקה) של הפוליטיקאים החרדים ומרבית חברי הכנסת ולאחר מכן יעמוד במבחן השוויון בג"ץ.
עם זאת, השטן כידוע נמצא בפרטים הקטנים ובהם כך נראה המלצות הוועדה לא היו שאפתניות כלל ועיקר. מאחורי הכותרת המרשימה של יעדי גיוס עולים עומדים יעדים נמוכים בשליש מקצב הגידול של המתגייסים בשנים האחרונות ללא יעדים בחוק. מבעד לאמירה של שירות שוויוני מסתתר המשך הפעלה של השירות האזרחי לחרדים. שירות זה לאוכלוסייה החרדית, בניגוד לאוכלוסיות אחרות, הוכח כמנגנון כושל שאין בו תרומה לשוויון, לפרט המשרת ולהכנה לתעסוקה, אך המתווה מרחיב דווקא את הגילאים בהם ניתן לבצע שירות כזה. כיוצא בכך גם באשר לסנקציות הכלכליות. כלי זה נחשב אפקטיבי מאוד, אך לא כאשר הוא מופעל רק בעוד מספר שנים. ההחלטה להפנות אותו לכלל הלומדים בישיבות איננה הוגנת מצד אחד וגם איננה אפקטיבית מצד שני זאת לעומת הדרך שלא נבחרה של סנקציות ממוקדות של הישיבות בגילאי הגיוס 18-23 שיש להן היגיון פנימי ועשויה להיות להן גם אפקטיביות רבה לאין ערוך.
המתווה גם לא עוסק בהיבטים רחבים של השוויון בנטל הנוגעים לכלל האוכלוסייה. גיוס גובר של אוכלוסייה חרדית כמו גם הגידול במחזורי הגיוס מחייב צעד נוסף לקיצור השירות כמו גם תגמול מודולרי ומשמעותי לחיילים שיידרשו לשרת מעבר לשנתיים. צעד הכרחי נוסף הוא מתן פטור לחרדים שלמדו בישיבות כבר בגיל 22 ולא מאוחר יותר, זאת במטרה שיוכלו להשתלב בתעסוקה איכותית לתועלת משפחתם ולטובת המשק כולו.
הנחת ההצעה על שולחן הכנסת יכולה להיות צעד ראשון לקידום השוויון בנטל, אך בשלב זה צעד מהוסס מדי. יש להפוך את החוק לתובעני יותר בכל פרטיו ובכך גם לאפקטיבי לאין ערוך. על הפוליטיקאים בכנסת, מימין ומשמאל, חילוניים, דתיים וחרדים להיות אמיצים יותר ולתקן אותו. כפי שנראה כעת, הרוח נושבת בדיוק לכיוון ההפוך, כשחברי הכנסת החרדים "יתקנו" את החוק, כך שיהיה רך אף יותר מהמתווה הנוכחי. הדבר עשוי להיות פספוס של הזדמנות, להביא בהסכמה ולו שקטה של החרדים, חוק גיוס שיגדיל את השוויון, גם אם לא באופן מלא, בין כלל חלקי האוכלוסייה בישראל.
ד"ר מלאך הוא ראש התוכנית לחרדים בישראל במכון הישראלי לדמוקרטיה ולשעבר מנהל התוכן של הוועדה לקידום השוויון בנטל (פלסנר)
(בלק תשסח)