דתיות צנטריסטית – חלק ב'

לאחר שראינו כיצד האורתודוקסיה המודרנית לקחה את מודל 'דרך האמצע' של הרמב"ם והפכה אותו לעיקרון מנחה בעולמה, נדגים כיצד היא הביאה אותו לידי מימוש הלכה למעשה.
אחת הסוגיות שהעסיקו את האורתודוקסיה המודרנית היא שאלת שיתוף הפעולה עם הזרמים הלא-אורתודוקסיים. האם ניתן לנהל דיאלוג ולשתף פעולה עם אלו שאינם אמונים על דרכה של האורתודוקסיה? הרב נורמן לאם, מנסח גישת האורתודוקסיה הצנטריסטית, מציג מחשבה מעניינת בנושא.
במאמרו 'מספר הערות על אורתודוקסיה צנטרלית' מדבר לאם על שתי אהבות שקיימות אצלו – אהבת התורה ואהבת ישראל. לאם טוען שלאורך ההיסטוריה שתיהן הצליחו לשכון יחד בעם ישראל, בלא שהיו ניגוד או סתירה ביניהן. הדמות האופיינית לאדם מישראל היתה זו ששומרת תורה ומצוות, ומי שויתר על אמונתו הדתית פרש ממילא גם מהחברה היהודית. השינוי התחולל בעידן המודרני. הזהות הישראלית התנתקה מהזהות הדתית, ובעם ישראל נוצרו תנועות וזרמים לא אורתודוקסיים, שמצד אחד זיהו את עצמם כחלק מעם ישראל ומצד שני לא הפגינו מחויבות מלאה לתורה ומצוות. כל זאת יצר לראשונה בהיסטוריה קונפליקט: מצד אהבת התורה לא ניתן להעניק לאותם זרמים לא-אורתודוקסיים לגיטימציה, אך מצד אהבת ישראל לא ניתן להתנתק מהם ויש לשמור על הקשרים עמהם. כיצד פותרים קונפליקט זה?
לאם מעיר שגישתה של האורתודוקסיה היתה תמיד לבכר את אהבת התורה. אבל כיום, הוא טוען, יש לחשב מדיניות זו מחדש. "הבחירה הזאת באהבת התורה על פני אהבת ישראל מובילה למבוי סתום: החלטה סופית כזו מנתקת לצמיתות את שאר העם היהודי". על כן, לשיטתו, יש לנקוט באלטרנטיבה: "האלטרנטיבה לכך, העדפת אהבת ישראל על פני אהבת התורה, יותר הגיונית, שכן גישה יותר פתוחה ויותר סובלנית כלפי האחים שלנו שסטו מדרך התורה, עשויה איכשהו להוביל לכך שיחשבו מחדש על עמדותיהם ויחזרו להזדהות עם התורה וערכיה".
כשלאם מבכר את אהבת ישראל הוא איננו בוחר בקיצון אחד על פני משנהו ודוחה את אהבתו לתורה. בחירתו בדרך של שיתוף פעולה נובעת מכך שזו לדעתו דרך האמצע בתקופתנו, שכן רק בדרך זו ניתן יהיה להשיג בסופו של דבר את שתי האהבות – אולי הקרבה ושיתוף הפעולה ישפיעו על הזרמים האחרים לדבוק יותר בדרך התורה. ייחודה של הכרעה זו שהיא אינה שוללת הכרעות שונות מן העבר, אלא טוענת שלאור מצבנו הנוכחי, דרך האמצע מחייבת נקיטת עמדה אחרת. זוהי דוגמה מובהקת לאופן שבו האורתודוקסיה בוחנת את דרך האמצע בכל דור ותקופה מחדש.
באותו האופן מתייחס לאם לשאלת השילוב של 'תורה ומדע'. לאם מודע למרכזיותה של התורה בעיצוב תפיסת עולמו של האדם, אך מודע גם לחשיבות שקיימת בהשכלה כללית. קל לאחוז בקצה אחד של המשוואה ולדגול במודל של 'תורה בלבד' או מאידך גיסא להשתמש "בפתיחות ללא הבנה" ו"לנסות הכל, לטעום מהכל", כלשונו. אך שתי גישות אלו מסוכנות. כנגדן, יש לבכר את הגישה אשר שומרת "על איזון דינמי בין כל הכוחות… ולערוך מעין חישוב תועלתי על מנת להגיע להכרעה הנכונה" (נחום לאם, תורה ומדע, עמ' 148).
בדרך זו צעדה הישיבה אוניברסיטה אשר שילבה לימודים כלליים עם לימוד תורני ברמה גבוהה. לא מעט רבנים שהוכשרו אצלה הוציאו גם תואר דוקטור (הרב י"ד סולובייצ'יק אף עודד לכך), והעשירו את עולמם התורני בידע כללי נרחב. האורתודוקסיה המודרנית לא ראתה בפנייה ללימודים כלליים רק אילוץ של צורכי השעה. היא מלכתחילה עסקה בכך, מתוך מודעות שהשילוב בין העולמות היא הדרך האמצע במכלול מערכת השלמויות של האדם. מהו האיזון הנכון בין העולמות, בכך מתחבטת התנועה חדשים לבקרים. אבל זו מהותה של דרך האמצע – החיים באיזון מצריכים מחשבה ובחינה מתמדת.
(שופטים תשעט)